תקופת הברונזה נמשכה קרוב לאלפיים שנה, והסתיימה בסביבות 1200 לפני הספירה. כשהסתיימה, זה היה לאחר כמה מאות שנים שבהם חיו במזרח הים התיכון זו לצד זו מספר תרבויות בולטות, יציבות ומשגשגות. היתה למעשה ציוויליזציה שלמה שבה תפקדו כל המלכויות: קשרי מסחר, תרבות, בריתות פוליטיות מלוות בקשרי נישואים בין משפחות מלוכה, מודעות הדדית - סוג של תקופת זהב של כלכלה בינלאומית ויציבות בין-גושית. זו לצד זו שגשגו התרבות המיקנית, המינואית, החיתית, הקפריסאית, הבבלית, האשורית, הכנענית, והמצרית. כל זה קרס כמעט בבת-אחת, סביב תחילת המאה ה-12 לפני הספירה. המחבר קובע תאריך יחיד: 1177 לפנה"ס - קץ הציוויליזציה. העדות ממנה מתחיל הספר היא מכתובת מצרית שבה מתאר פרעה רעמסס III פלישה של כשבעה עמים שצבאו בלם ובכך שמר על מלכותו. הוא מונה את שמותיהם. לא כולם מזוהים כיום בוודאות, והחוקרים מתייחסים אליהם בכינוי כולל "גויי הים".

מי הם היו? מתי בדיוק מניין הגיעו? מה גרם להם להם להגיע לאזור? מה עלה בגורלם? מה הקשר בינם לבין התופעה של התמוטטות הציוויליזציה כולה בתום תקופת הברונזה, לרבות ערים גדולות ומפורסמות שחרבו? זוהי השאלה עליה מנסה המחבר לענות. הספר כתוב בשפה קלה, ולטובת הקורא הוא מתחיל בתיאור הרקע: מניין צמחו התרבויות המפותחות שהיו באיזור בסוף האלף השני לפני הספירה? זה לא רק ספר על היסטוריה אלא ספר על ארכיאולוגיה: הוא מתאר עבודת מודיעין מרתקת המחברת פיסות מידע כדי ליצור תמונה. חפירות ארכיאולוגיות שנעשו באיזור לאורך תקופה ארוכה חשפו ערים, קברים, ארכיבים, אוניות. המימצאים לא רק סיפקו אינפורמציה - הם גם העלו שאלות חדשות לגבי עמים שהוזכרו, אירועים שלכאורה התרחשו, ערים בלתי-ידועות שנזכרות בשמן, ואנשים שהיו בקשר עם כותבי האיגרות. בהדרגה הוגדר התשבץ והאינפורמציה החסרה. מעכשיו זו היתה עבודה שתפקידה להשלים מידע, להוסיף מידע, לאמת מידע. וכך נמשכו חיפושים וחפירות וגוף המידע הלך והתמלא. ההיסטוריה העלומה עולה מתוך המימצאים. והמלאכה לא הושלמה: תמיד ישנם סימני שאלה, תמיד יש תקווה שיימצא מידע חדש או משלים שיסייע לעבות את הסיפור ההיסטורי. כל מימצא חדש הוא חגיגה, כיון שהוא מהווה חלק מתצריף.

תפיסת העולם הקדום אצלי נצבעה על-ידי סיפורי התנ"ך. זוהי ראייה שהיא אגוצנטרית וגם נאיבית בהתייחסה למיתולוגיה כהיסטוריה. לכן הופתעתי לגלות דמויות, שושלות, תרבויות, קשרי מסחר ערים, בריתות פוליטיות, תחבולות פוליטיות - עולם שלם ושמח שהיה פה לפני שנולדנו. תיאור העולם הזה - פרי עבודה קפדנית של ארכיאולוגים המנסים 'לפתור את התשבץ' וליישב פיסות מידע סותרות - מפתיע בכך שהסיפור הפרטי שלנו כעם איננו מופיע בו. בתוך מצבור ענק של מכתבים, כתובות על מצבות, שמות של מלכים, תיאורים של אירועים - כל הסיפור שלנו על יציאת מצריים וכיבוש כנען איננו מופיע. וכשרואים את השפע של המקורות ואת הרזולוציה של המימצאים ושל מפת האירועים - זה עלול להפתיע קורא. הניסיון ליישב את התיארוך התנ"כי עם דברי הימים מצביע על כך שיציאת מצריים התרחשה כנראה באמצע המאה ה-13 לפנה"ס, בתקופת פרעה רעמסס II (את הערים פיתום ורעמסס בנה פרעה סתי I אחרי 1290 לפנה"ס) - לפי המסורת היהודית יציאת מצריים התרחשה מאתיים שנה מוקדם יותר. זה איננו מתקבל על הדעת, בעיקר כשזוכרים שלדברי התנ"ך עם ישראל צעד לכנען וכבש אותה. המחבר מתייחס לכל הסיפור הזה בנימוס, ועובר הלאה.

אינני בטוח לגבי רמתו המדעית של הספר הזה, אבל הוא סיפור המסופר בצורה מרתקת.