"עלה הארגמן"הוא ספר שכתוב טוב, קולח, מתאר את חיי הסחי של המעמד הנמוך בלונדון של המאה ה19, כביכול נושא די מעניין ולמרות הקטעים שהיו אמורים להצחיק, אלא מה....לא נגע בי כלל...הדמויות (שכביכול היו מורכבות) לא עוררו בי הזדהות או הבנה למצבם או להתנהגותם, העלילה התקדמה לכיוון לא ברור, אם אפשר לקרוא לזה התקדמות בכלל והסוף הפתוח הותיר תחושה מאכזבת בעיקר (ואני דווקא לא נגד סוף פתוח כשהוא בעל משמעות וגורם לך לחשוב), סתמי ביותר, לצערי.

על הספר הזה הכל כבר נאמר בביקורות קודמות, פשוט לא יכולתי במהלך הקריאה שלא לחשוב על גורלה של משפחתי שלי באותם זמנים של של "הניקויים של סטלין". בעוד אני קוראת על סיפורו של אבוטאליב, נזכרתי בסבא שלי, ששרד תחת זהות בדויה ובמחבוא תחת שטח כבוש ע"י הנאצים באוקראינה, רק בכדי להיות מאושם אחרי המלחמה, שהיות ולא הושמד כיהודי, הרי הוא מרגל יפני-גרמני ונשלח למחנות עבודה בוורקוטה (צפונית לחוג הקוטב הצפוני), למחנות הפחם. כמובן שהספר מדבר על הרבה מעבר לנושא זה ובחשיפה לתרבות הקזחית ולערבות הסרוזק יש משהו קסום...

ספר מתח נחמד, בהתחלה נראה די מתוחכם, כל הקטע של פתרון חידת המספרים וכד'. עם זאת לצערי איפשהו לקראת אמצע הספר ההתעלמות מהדמות (זהירות ייתכן ספוילר) של דוהרטי כבר החלה להרגיז אותי ולהחשיד אותי לגבי הפתרון (איך זה שהבלש לא מתייחס בשום צורה למקבל הצ'קים ששולח אותם חזרה, מדוע ישר הוא מניח שהוא חף מפשע ומהווה כתובת אקראית ועוד מיליון נורות אזהרה)...בכל זאת היה נחמד לקרוא עד הסוף, למרות שהסוף קצת הרגיז אותי, סצנה ממש זולה ונדושה של העימות של הרוצח עם הבלשים...עדיין לא רע יחסית לז'אנר...

זהו ספר על סיפור בנאלי, תסריט מוכר...והוא בייחוד עוסק בעולם הפנימי של הגיבורה הננטשת. קשה לי להגדירו בתור ספר מעולה, אין בו ציטוטים מרהיבים או חכמות חדשות על החיים מצד אחד, מצד שני הוא זורם ומתאר יחסית מהימנה נפש נשית שנפגעה עמוקות...סיימתי את הספר מהר, בכמה שעות ביום כיפור ועם רגשות מעורבים לגבי איכותו...לא הייתי משווה את הסופרת לאלזה מורנטה לפי הספר הזה, מורנטה הרבה יותר אפית...הסיפור פה לטעמי קצת שטחי...מה שכן בהחלט אנסה עוד ספר פרי עטה של פרנטה כדי להבין אם הכתיבה הזו אכן לרוחי...

מישהו אמר לי שמדובר במותחן מתוחכם, לי הוא נראה נאיבי משהו ותחכום לא מצאתי בו....אבל נחמד להפגת השיעמום....

הספר האחרון בטרילוגיה שמה לעשות לא היה טוב כמו הספר הראשון אבל יותר טוב מהשני שלדעתי היה על גבול המגוחך (הרגו 60 איש והגיעו עד ברלין בכוחות עצמם...נו באמת). באופן כללי מה שהפריע לי בכל הספרים זה הדמויות של אלכסנדר וטטיאנה שהיו מלאות בסטראוטיפים של האישה הבלונדינית הקטנה היפה העדינה הבשלנית ועקרת הבית (כי כשהיא ניסתה לעבוד זה כמובן היה רק פתח לצרות בבית....נו באמת), שחושבת אגב רק על טובת בעלה ולעולם אינה חושבת על עצמה ואלכסנדר הגבוה החזק אליל הבנות והמפרנס....מה זה? כל הקשר לא הגיוני, הכל אידאלי מדי, זה הרגיז אותי כבר בספרים הקודמים אבל פה זה היה ממש מגוחך...וכמה אפשר לתאר איך הם עושים סקס? זה בשביל שהספר יימכר יותר טוב? ממש רומן רומנטי עם הרפתקאות... עדיין מודה שהיו קטעים טובים גם בספר הזה...פשוט המגמה של הסןפרת לא מצאה חן בעיניי

ספר סוחף שמתאר את ההוואי ברוסיה הקומינסטית בצורה די מדויקת. אני חייבת לציין שיש הדרדרות לקיטץ' מתקתק עד כדי בחילה סביב עמוד 500-600 וכמובן אידאליזציה של אהבה בין 2 אנשים למשהו מוגזם ובלתי מציאותי. עדיין שווה קריאה, מאוד זורם ומעניין

סיפור פשוט. סיפור על התבגרות. סיפור על חיי השוליים. סיפור על חיים בלי שאיפות או הישגים.קבלה של החיים הבוגרים כמו שהם בלי תקוות שווא. כל הדרמות בעלילה, כמה שהן גדולות (מות אם, ניצול מיני, עוני, התאבדות ועוד) משנות גוון, הן מסופרות בשקט ורק צעקה יחידה בסוף הספר חושפת את מידת הכאב. ספר שמשאיר אחריו מעין תוגה ויחד עם זה תחושה של אופטימיות לא ברורה. ספר מנקודת מבט תמימה מבחירה. לאוהבי הז'אנר בהחלט מומלץ.

ספר נחמד וקולח. הסיפור על שואת יהודי הונגריה מאוד מעניין כשלעצמו ומסופר בצורה מאוד קלילה. הבעיה היחידה שלי היא סוג של סתמיות של הדמויות הפועלות-קצת היה חסר לי אופי...בכל מקרה היה נחמד להעביר את הזמן...ממליצה.