מזה שבוע שמילותיו של קרלוס רואיס סאפון ז"ל מהלכות עלי קסם, אני כמו שומעת את מבטאו הספרדי המתגלגל בינות למילים המכושפות, בינות לסמטאות האפלות של ברצלונה, לתוך הביבים והמרתפים של העיר המובסת אי אז בשנות השלושים בה הופגזה קשות,
ועד לשנות החמישים בה העיר מנסה להתאושש אבל על פני השטח עדיין מסתובבים ניצולי ההפגזה, פצויים בגופם ובנפשם.
כמחווה למותו הפתאומי לפני מספר חודשים, לאור העובדה כי צילה של הרוח הינו אחד הספרים האהובים עלי ובהמשך הספרים שנכתבו בסדרת בית קברות לספרים נשכחים.
ספר קסום, אפלולי, מסתורי, מכושף ומרתק, ומיד התחלתי גם את חלק ב'
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
