צלה של הרוח, ספרו הראשון של סאפון, יצר כזה הייפ שכל ספר אחריו מאותו מחבר נחשב כחובת קריאה. וכך הגענו לספר הרביעי בסדרה: מבוך הרוחות. האם הספר הזה מצדיק את הילת הראשון? לא ממש.
לפנינו סוג של פילם נואר. סיפור בלשי בו מעורבים פרמין מהעבר, שדי מהר נעלם מהבמה, אחד שאף הוא הופיע בעבר, דוד מרטין, ואחר חדש, ויקטור מתאיש. הדמות בשלה נאספו כולם היא השר המכובד ואלס, איש תרבות מהחברה הגבוהה, שנעלם תוך כדי נשף הנערך בביתו במדריד. נהגו והוא נעלמים כאילו האדמה בלעה אותם. הרכב נמצא למחרת בברצלונה. לתמונה נכנסת הסוכנת המיוחדת אליסיה בת ה-31, שבילדותה פרמין ביקר אותה כדי להודיע לסבתה שאביה נהרג. רק אליסיה נותרה כשפרמין נלקח פצוע בהפצצת מדריד ב-1939 ונעלמה. גם היא נפצעה ונותרה עם פצע כואב במותנה.
היא נשלחת לברצלונה ממדריד שם גרה. מלווה אותה ורגאס, שוטר מנוסה. כצוות הם מתחילים לחקור את העולם התחתון של ברצלונה, שכשמו כן הוא, העולם דלמטה, הנסתר. אבל התעלומה, תעלומת היעלמו של ואלס הנכבד, לא נפתרת. עיתונאי המצוי בחלק מסוד העניינים מתחיל לפרוס לפני אליסיה את סיפורו של ויקטור מתאיש וספריו הנדירים והמבוקשים. אחד הספרים נמצא בחדרו של ואלס.
400 עמודים נבלעו כחלק ראשון של התעלומה ויהיו כנראה עוד כמה מאות בדרך לפתרון הסופי של התעלומה. מהבחינה הספרותית היו כאן תאורים על גבי תאורים של ברצלונה, ים מלל ולהג. ידו של סאפון קלה על ההדק. זה כבר לא ממש מספיק.
האם אקרא את החלק השני? ברור.

מזה שבוע שמילותיו של קרלוס רואיס סאפון ז"ל מהלכות עלי קסם, אני כמו שומעת את מבטאו הספרדי המתגלגל בינות למילים המכושפות, בינות לסמטאות האפלות של ברצלונה, לתוך הביבים והמרתפים של העיר המובסת אי אז בשנות השלושים בה הופגזה קשות,
ועד לשנות החמישים בה העיר מנסה להתאושש אבל על פני השטח עדיין מסתובבים ניצולי ההפגזה, פצויים בגופם ובנפשם.


כמחווה למותו הפתאומי לפני מספר חודשים, לאור העובדה כי צילה של הרוח הינו אחד הספרים האהובים עלי ובהמשך הספרים שנכתבו בסדרת בית קברות לספרים נשכחים.

ספר קסום, אפלולי, מסתורי, מכושף ומרתק, ומיד התחלתי גם את חלק ב'

כרגע סיימתי לקרא את כל הספרים שבסדרה המופלאה הזאת שמתחילה עם "צילה של הרוח" ונגמרת עם הספר הזה "מבוך הרוחות".
קודם כל אני מבהירה ומזהירה: אני סיימתי את "כל" הסדרה מכיוון שקראתי את הספר בספרדית, במהדורה בת 920 עמודים ובה יש את מבוך הרוחות במלואו. בעברית החליטו לחלק לשני חלקים. לכן לא נותר לי אלא לכתוב על שני החלקים יחדיו (בלי ספויילרים כמובן).
אז ככה: בספר הזה כמה חזיתות, ולכל חזית פרק שלם. יש לנו את פרמין וילדה שהציל במלחמת העולם השנייה, זאת דמות חדשה שלא הייתה בספרים הקודמים של הסדרה, קוראים לה אליסיה. הספר ממשיך עם עיסוקה של אליסיה כ - 20 שנה אחרי המלחמה. היא חוקרת את העלמותו של שר בכיר בממשלת פרנקו, ובתוך החקירה מתערבבת משפחת סמפרה.
כל הדמויות של כל הסדרה נקשרות אחת בשנייה: משפחת סמפרה, פרמין, השומר של בית הקברות לספרים נשכחים, אליסיה, המשטרה, היורש של פומרו, חוליאן קראך, דוד מרטין, ועוד דמויות מן העבר, בנוסך לדמויות החדשות.
העלילה מרתקת, אי אפשר להניח את הספר מהידיים. הכל נעשה בכתיבה יפהפיה, מותחת ומסתורית
עוד משהו: מ"האסיר משמיים" אני טיפה התאכזבתי. אבל זאת הייתה ירידה לצורך עלייה, והעלייה הזאת היא ענקית.
לסיכום: נהנתי מכל רגע, ממליצה בחום. כל מי שאהב את "צילה של הרוח" ו"משחק של מלאך" חייב לקרא את הספר הזה.

בזמן שבוע הספר אצלנו בבאר שבע במשכן לאומנויות הבמה, היו לי כרטיסים לגיל שוחט וידעתי שאני אקדים ואסתובב במתחם של שבוע הספר..... ואז פתאום ראיתי את הספר ונמצא המבצעים, אז כמובן שלא עמדתי בפיתוי וישר רכשתי אותו כספר רביעי....

עד שהקונצרט עם גיל שוחט התחיל כבר התחלתי מספר עמודים ואם כל הכבוד לפנטסיה ולריק ריירדן הוא ממתין בסבלנות בשביל סאפון קודם...
זה המשך לטרילוגיה של צלה של הרוח.

הפעם אנחנו מגיעים מנקודה אחרת לברצלונה הסספר מתחיל עם פרמין כשצריך לחזור לברצלונה ונכנס כנוסע סמוי לספינה.... וישנו גם פומרו שעדיין מחפש אותו ומוצא ... איך שהוא חייו ניצלים... תיקראו איך, ואז בזמן המלחמה הוא מנסה להגיע לבית של חברו וכשהוא שם מציל את הילדה הקטנה שנותרה עם סבתה כאשר ההפצצות מתחילות הוא מצליח להוציא אותה (את אליסיה גריס), בין הגגות ופתאום, ישנה הפצצה הוא מצליח להעביר אותה אך הוא נותר מאחור.....
ואז אנחנו פתאום עשרים שנה קדימה עם עלילה שנכנסת בין הישן לחדש.

דניאל סמפרה פתאום אבא וחייו מסתרגים עם סיפורה של אליסיה.... איך אני ממליצה לקרוא.

החיסרון היחיד בספר שנשארים עם הלשון בחוץ להמשך העלילה ..... תקראו מעולה. אין כמו סאפון הוא אלוף במתח. אם אפשר הייתי נותנת 10 כוכבים..

-כמו שנאמר פה כבר, נעשה עוול לגרסא העברית, חלק א וחלק ב הם אותו ספר, החלקוה לשני ספרים נעשתה באופן שירורותי, הספר אפילו נקטע באמצע שיחה קולחת בין שתי דמויות.

-המפגש של פרמין ואליסיה על רקע ההפצצה של ברצלונה ע"י חיל האוויר האיטלקי ב-1938 הינו קטע נהדר, ניתן לקרוא עוד על ההפצצה הספציפית הזאת בקישור הבא:

https://en.wikipedia.org/wiki/Bombing_of_Barcelona

-אליסיה היא דמות נהדרת, הגברים יסובבו את הראש אחריה ונשים יחשקו שיניים לראותה. כמו שלאורך הספר מספר פעמים דמויות שואלות אותה "מי את?", שאלה זו מגלמת את כל היופי בה, היא לא מה שהיא נראית ויש בה הרבה מעבר לכך.

-בסיפור מוצגת לראשונה מדריד כזירת התרחשויות נוספת, היא מנוגדת לברצלונה כמו שתל אביב וירושלים מנוגדות, אולם לב ליבם של האירועים מתרחשים בברצלונה. לאורך הספר האירועים מתנדנדים בצורה נפלאה בין ברצלונה למדריד, מדריד בהיותה היא מבליטה את כל הצדדים המוכרים של ברצלונה.

-הספר נותן פרשנות מסוימת לספר השני, משחקו של מלאך, שעל פיה הכל היה פרי דמיונו הקודר של דוד מרטין הסופר ושהוא היה סכיזופרן שדיבר אל דמות שלא קיימת. פרשנות זו מעמידה באור שונה לחלוטין את כל ההתרחשויות בספר השני ונותנת למי שקרא אותו זווית שונה לחלוטין למה שאירע.

כל פעם שאני קוראת ספר ש סאפון, אני מתאהבת בו מחדש. האיש אומן במילה הכתובה, גאון ציורי ובעל דמיון אפלולי ואניגמטי. הסיפורים שלו מכשפים, מרתקים, מפותלים ומותחים בכל עמוד ופסקה. אני קשורה לדמויות שמלוות את ספריו, את ההיסטוריה האפילה שלהן ואת העלילות המסובכות.
י