כבר לא כותבים ספרים כאלה בלה-בלה-בלה, אבל עורכים כן. חיים באר, המסרב לקבל את מקומות בשורה הראשונה של הכותבים בישראל, אבל מי שואל אותו, מעניק לנו במסע דילוגים מרהיב פכים, אנקדוטות וחלקי טורים מעיתון דבר, חמישים שנה בסה"כ, גרמו אצלי לנפילת אסימון וירטואלי. אסימון כזה הוא גם כבד ומכאיב בבוהן וגם מצלצל בקול רם כשהוא מתגלגל ומסרב להגיע למצב שכיבה סופי. אבל לאסימון כזה, שנפל אצלי לראשונה הפעם, לא הנפילה, המסקנה מהנפילה, היווה עבורי הכרה פתאומית ומהממת: את הכתיבה המהנה ביותר חוויתי דווקא מהכותבים המקומיים, אלא המהווים אותה שורה ראשונה, שחיים באר הוא לחלוטין חלק נכבד ממנה. זה מתחיל כמובן מהצמד שלו-גרוסמן, ממשיך לבאר ועוז, סליחה שקשה לי למקם את יהושע ב-א"ב הזה, אפלפלד בל נשכח, עמיר ומיכאל. בשורה השניה, אבל הצמודה לראשונה, ממש כזו הגורמת לערפל בזגוגיות המשקפיים של יושבי השורה הראשונה מנשימת אף יושבי השניה, נמצא את יהושע בר יוסף, יהודית קציר, יצחק בן-נר ונתן שחם. גם אביגדור דגן היה אמור להשתחל, אבל הוא לא כתב בעברית ועגנון, נו עגנון. משום מה, עגנון פחות מהנה אותי מבאר, אם כבר מדברים.

זו היתה פתיחה ארוכה למדי, אבל באמת רק עכשיו ממש נדרשה, לי לפחות, ולא יכולתי לוותר עליה אפילו שמדובר בבאר ודווקא רבים אחרים הוזכרו. מה שכן, זה בא למקום את באר נכון והחשבון נסגר. אם אשמע עוד פעם את באר מצטנע על מקומו, אאטום את אוזני משמוע ועיני מקרוא את הכתוביות.

על מה כותב באר? טוב ששאלתם משום שהוא כותב על הכל, כל מה שמעניין אותו, וזה לא מעט. כך הוא גם מדבר במציאות בהרצאה, אנקדוטה אחת מזכירה לו אחרת והוא סקרן בלתי נלאה. ההתבוננות שלו לא יודעת שובע והוא גם יודע לתת להתבוננויות שלו את המילים הנכונות, שתמקמנה אותן בהקשר נכון ומרתק. כמה שבאר מבקש להצטנע, איכשהו הוא תמיד במרכז. זה כמובן לא ישביע את רצונכם, אז דעו לכם שהוא כותב בעיקר על ספרים ואהבה להם ופונה אל ביבליופילים אדוקים. תגידו שאולי זה לא אתם ובטעות אתם פה, אבל אם קראתם עד עכשיו, זה כן אתם. באר יכול להראות כיהודי מבוגר קצת מבולבל ואסוציאטיבי. אל תטעו. זה אתם שמתבלבלים ובאר חד כתער, בטח כשמדובר בספרים וספרות.

אהבה גדולה לו לבני אדם, לספרים ומה שמקשר את אלה לאלה, בעיקר לחנויות ספרים והמו"סים (מוכרי הספרים) המצויים בהם.

אלא שלא רק ספרים מצויים בספר ועל אלה תצטרכו לקרוא לבד. הספר כתוב בעברית גבוהה, מתובלת מעט ביידיש, בעגה חרדית, בר"ת אלה ואחרות. אם זה מבהיל אתכם, ממילא אינכם אוהבי ספר באמת. עברו לצפיה בסדרות במחשב.

בכל מקרה, הספר הזה גרם לי לחייך לכל אורכו משל הייתי פניוויז, הליצן המבעית מ"זה" של סטיבן קינג, זה עם האף האדום. הלחיים כאבו, הבוהן כאבה מהאסימון שנפל ומכאן שהספר הזה יכול להיות מסוכן למדי לבריאות. מופתי הוא כבר.

אמי תמיד אמרה לי שהרים לא נפגשים באותה תדירות כמו שאנשים נפגשים ומוצאים אחד את השני. אני זוכרת לפני שנים טיילנו בבלאק גליישר בארגנטינה. סוף העולם שמאלה בשבילכם. המקום היה די ריק אך פתאום שמענו קול מאוד מבוגר בעברית ולידו קול מאוד צעיר גם בעברית, היו אלא סבתא ונכד בטיול בר מצווה. רק הם מול כל המצוק השחור באמצע שום מקום. וחשבתי לי שאין מקום עלי אדמות שלא נפגוש מישהו שמכירים, שפה מולדת, צבא... משפחה, חברים, ידידים. ובאר פשוט מכיר ומוצא בכל מקום גם נידח את הדוד של הסבא של האבא של החבר.... וכולם בסוף עוזרים אחד לשני להגיע לאן שרוצים כי כולנו כאמר מאותו אשכול.

קריאה בסיפורים הרבים של באר גורם לתהות מה האדם הזה אכל בימיו, שהוא רץ ברחבי תבל מעיר לעיר בחיפוש ספרים עבשים, אך יקרים מפז. שמתבל מילותיו ביידיש או בשפה קדומה שאין איש מבין כמו עברית מלכותית ויפה. מה מדרבן אותו להוסיף עוד ספר ועוד ספר לספריה המקודשת שלו. והתחרות עם שכמותו מרתקת לעיתים כמו ספר מתח. מי יגיע ראשון לספר וישים עליו יד. יש אפילו שקרים לבנים או רמאויות קטנות בדרך, שמקדשת את כל האמצעים. ויש כאלה כמו במרוץ שליחים עם פתקיות ביד וסוד באוזן היכן נמצא ספר מסויים ובאיזה חנות ואצל איזה אדם.

זהו ספר חכם, חובק אדם שחובק עולם. מלא ידע קדמוני של דורות, ידע אצל באר הוא לא רק צורך הוא גם מאגר בלתי נדלה של התפלפלות וחידודי מוח ללא הרף כי הוא אדם שמתבונן ומקשיב. כמו שיש אנשים שאוספים בולים מכל העולם או מטבעות מכל ארץ כך יש אנשים כמו באר שיהרגו בשביל כמה דפים ישנים ממאות קודמות. והתחרות היא גדולה מכפי ששיערתי.
הספר שוקק חיים משלו כמו באר עם אנקדוטות וסיפורים מלא השק. בערך כמו שסבים מגידים לילדיהם שמגידים לילדיהם וכך הלאה. הם חדים מאוד , עשירם בתובנות ומלאי ידע שבאר אגר אצלו בראש. ההתרחשות היא בין ארצות ובין השמים לארץ ובין ידע מקראי היסטורי ספרותי ומהנה מאוד גם בקריאה שנייה.

בסיור באירלנד בסוף הסיפור על כך כתב:
"כשעבר האוטובוס על פני, ראיתי את הנהג: זה היה הנהג שלנו, הוא נופף לי את ידו בשמחה. תארו לכם: בעיר זרה, זרה לחלוטין, שאינני מכיר בה איש, מישהו מקדים לי שלום: האין זה בבחינת נס גלוי?".


והיות וימים גדולים לפנינו ואנחנו חייבים לזכור הכל, ועוד יהיו לפנינו, אני מביאה פה סיפור בשם:
"שמים אחרים"

"בחנות המזכרות שבמצפה הכוכבים המלכותי הישן שבגריניץ' חמדתי מפה מסתובבת שבה אפשר לראות את מפת הכוכבים ברקיע בכל יום מימות השנה.
"האם שמת לב שזאת מפה המיועדת לאנגליה ולאירופה?" שאלה המוכרת כשהגשתי לה את המזכרת מקו אורך 0 שהועדתי כמתנה לבני. הכרת פני ענתה בי שלא ירדתי לסוף דעתה.
"לכל אזור בכדור הארץ הוכנה מפה מיוחדת, שהרי בכל מקום נראים שמים אחרים", דברה אלי לאט כמו יליד מאחת המושבות שלא השכילו דיו. "מהיכן אתה?" "מישראל", עניתי. "מפלשתינה?" הבליעה המוכרת חיוך, "אם כן, לך וחפש בין המפות מפה המיועדת למזרח התיכון". ואז, כמדומני, רק אז, הבנתי מה הם באמת השמים הפרושים מעל לראשינו.

ספר שאפשר לקחת, להרהר, להניח, לעשות סלטות, ולחזור אליו.

ספר שהוא בית ספר לעברית יפה. מומלץ לכל מי שידו במלאכת הכתיבה ורוצה לשפר את ניסוחיו. זאת ועוד, על האף העברית היפה הספר לא משעמם והסיפורים האוטוביוגרפיים הקצרים נקראים בצורה קלילה וזורמת...

חיים באר ללא ספק אדם ברוך כשרונות. סופר, מרצה, בלשן, משורר. ספר זה מרכז מבחר רשימות מארועים שחווה באר במהלך חייו.
באר כתב במשך שנים רבות טור שבועי בעיתון "דבר השבוע", בטור זה כתב את שעבר עליו בפגישות אקראיות למיניהן שהטביעו עליו את חותמן בטרם יתפוגג רישומן, או ארועים בעלי משמעות מן העבר הצפים ועולים מן הזכרון.
מתוך כאלף רשימות שכאלה הוא נתן לחברו הטוב ד"ר גדעון טיקוצקי לבחור את הרשימות שלדעתו ראויות להיות מכונסות בספר.
טיקוצקי גם ערך את "מזיכרונותיה של תולעת ספרים" ואת "קשר לאחד".
הרשימות עוסקות בנושאים מגוונים חלקם בענייני דת והרבה מהם בנושא ספרים, חנויות ספרים, מוכרי הספרים בארץ ובחו"ל. באר ביבליופיל מושבע מקדיש חלק נכבד מהרשימות לשיטוטיו בחנויות הספרים יד שניה בירושלים, בני-ברק, תל-אביב ולונדון.

טיזר קטן- אחד הסיפורים מתאר את שעבר על באר מספר שבועות לאחר שיצא ספרו "נוצות", כל מספר ימים התקשר מישהו ופירגן לו על הספר, אבל הוסיף שלדעתו פסוקים אלו ואחרים מיותרים ולדעתו יש להורידם במהדורה הבאה. באר רשם לפניו טענות אלו ולאחר כחודשיים סיכם את כולן, הוא שם לב שאם היה מוריד את כל מה שהמליצו לו להוריד היה נשאר עם מספר דפים שאין להם שום ערך. פירגון ישראלי טיפוסי, לא?

הקריאה מהנה, מגוונת ומלאת עניין.

קראו פסקה:
ההתעלפות בכלל באה, כידוע, אחרי הרגשה לא טובה, אבל ברגע האחרון
ל פ נ י ה אנו חשים נעימות-מה (כן, כן!).
מכאן יש להסיק, שההתעלפות ה ס ו פ י ת, ככל דבר טבעי, תענוג כרוך בה,
ו ה ה ו ל כ י ם ודאי היו מגלים לנו הנשארים (לפי שעה!) ידיעה משמחת זו, אילו יכלו.
הקטע המדהים הזה (ומעורר הקנאה, איך לא חשבתי על זה קודם – וואחד הסקת מסקנה) נכתב ע״י יוצר גדול, אמן הסיפורים הקצרים שבאמת אין כמותו: גֵּרְשֹׁם שופמן אליו התוודעתי בהיותי תלמידת חטיבה ואת סיפורו הבלתי נשכח ״הניה״ למדתי והוא נותר בי עמוק בתודעה.
חלפו שנים והאיש התנדף ממחשבותיי עד שהגיע יוצר אחר שהזכיר לי אותו, חיים באר. מה שבאמת יוצא דופן באיש הזה הוא יכולת הפרגון שלו לסופרים אחרים והוא אכן עושה זאת בכל ספריו, מאמריו והרצאותיו.
כמי שתמיד הייתה קהת עין וחדת מחשבה, שמתי לב שהוא מזכיר אנשים רבים שהרשימו אותו ועשיתי לי הרגל להוסיפם לרשימות הקריאה שלי.
את ״שלכת״ קובץ סיפורים מעניין של שופמן שיצא בהוצאת עם עובד (1994) אף ערך והוסיף אחרית דבר.
בעקבות הקריאה בשלכת רכשתי במחיר סביר את ארבעת הכרכים המאגדים את כל יצירותיו של הסופר הנשכח ועשיתי את עסקת חיי.
פנינים של ממש, אוצרות עלומים מצאתי כולל מכתב נושן, מרגש, ששלחה אישה לרעותה והיה מוחבא בין הדפים המצהיבים.
כיום, כשמחטטים בתיק היד שלי תמיד אפשר למצוא סמוך לארנק, כרך קטן פרי עטו ממש כמו התנ״ך ואני מעיינת בו בכל הזדמנות, אפילו בתור לקופה של הסופר.
באר בא במהלך מבריק: עשה ג׳סטה לסופר עבר וגם חשב על עתידו שלו.
הרי יש גבול לרעיונות, לעלילות ולדמויות. כמה כבר אפשר להמציא? ויותר מזה לספק לעדת הקוראים חומר משובח פרי דמיונו הקודח? לא רבים הסופרים המצליחים במשימה זאת. לכן אסף צעטלך ממגירתו: רשמים, מחשבות ואנקדוטות ואגד אותם בספר זה.
אין מדובר בעוד ״אלבום אוסף״ כדוגמת קשר לאחד או מזיכרונותיה של תולעת ספרים. הפסקאות קצרות, ההרהורים כמו קטועים ומאפשרים לנו למלא את החסר, לנסות להבין מה עבר בראשו.
יש במעשיותיו זיק של שובבות, חכמה, פקחות והמון ניסיון חיים. הניסיון של
ח י י ם להוכיח לקוראיו שהוא בקיא ברזי הסיפור הקצרצר.
אז נכון, הוא לא יוותר על מַיְסֵס של רבנים וטיפים מבית אמא ואני מזמן השלמתי עם העובדה שתילי תילים של שמות חכמים חולפים על פני ביעף ואני זוכרת, אף לא אחד מהם אבל זה בסדר גמור; לא צריך להיות אסטניסטים כי באופן כזה לא תשיג לקוחות חדשים.
הוא מנסה סוגה חדשה.
הוא פונה לדור העכשווי המואס בכתיבה מלאת תיאורים ופאתוס. הוא כותב פוסטים ממש כמו בפייסבוק, הוא עכשווי ולא יפסיק לנסות דברים חדשים כי הוא פה להישאר עוד הרבה זמן.

מאוד מהנה. פרקים קצרצרים כתובים בעין קצת מחייכת וסרקסטית.
נברני ספרים וספריות, אספני פרטי דפוס וחובבי מורשת יהודית מפולפלת,
יפיקו אפילו הנאה כפולה.