ביקורת ספרותית על בתו מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

לא ספר קל לקריאה, אבל גם לא אמור להיות.
העלילה מתנהלת בשני מישורים: האחד הוא החיפוש הגלוי אחרי חמוטל, הבת הנעלמת. השני הוא בנבכי נפשו של האב, תת אלוף במיל. אחיאסף ריגר.
ריגר לומד על עצמו, בעיקר באמצעות זולתו - מכתבים מסתוריים שמגיעים מבתו הנעדרת בסדר הפוך (כל מכתב מוקדם יותר מקודמו), אנשים שעימם הוא נפגש במהלך החיפושים, זכרונות שעולים וחייל אחד שמת מזמן.
בעלילה יש מעין פן רומנטי, אבל עם המוות. הוא קיים לאורכה ולרוחבה - סמוי או גלוי, לרוב מוביל אך לעתים פשוט נמצא שם כמו צל, שלא ניתן להיפטר ממנו.
קשה לומר אם הסוף צפוי או לא... ואולי צריך לברר בעצם, לאיזה מן הסופים הכוונה כשבאים עם שאלת ה"צפוי או לא?"

הספר כתוב כדיווח, בגוף ראשון, של ריגר. מהיום שבו בתו נעלמה. השפה מליצית לעתים, מה שבשילוב עם התוכן העמוס, לא מקל על הקריאה כאמור.
אבל לדעתי כדאי להקדיש לספר את הזמן שהוא "מבקש" מהקורא.

» ביקורות נוספות של ענת
» ביקורות נוספות על בתו