נורא קשה לי להמליץ על הספר הזה. הוא מאוד לא מהנה לקריאה ואפשר להגיד שלפעמים גם משעמם למדי. מצד שני, הדילמות שמעלה הספר מעניינות מאוד, בטח בהקשר למחקר הרפואי שבגלל מגיפת הקורונה, עושה בימים אלה גלים גדולים יותר מתמיד.
מדען מתוסכל חווה פריצת דרך במחקרו שמתמקד בחקר הסרטן. רוב חברי המעבדה מרוצים מהתגלית ומפרגנים וגם ראשי המעבדה, על אף כי דעותיהם חלוקות, קופצים על הרכבת הדוהרת דרך מאמרים בכתבי עת מדעיים יוקרתיים, כתבות תדמית בעיתונות היומית ומענקים ממשלתיים שמנים. רק חוקרת אחת חושבת שמשהו במחקר הזה מסריח, חקרת שהיא במקרה האקסית של אותו המדען הראשי.
לאורך הספר אנחנו מתוודעים לדינמיקה של מעבדת מחקר, ליחסים של המדענים הזוטרים מול מדענים בקליבר גדול יותר, ליחסים בין "עכברי המעבדה" לבין גאונים בשיווק שופעי הכריזמה, לרומנים בעבודה ולגזענות, לתסכול עצום בעבודת המחקר המייגעת מהעדר תוצאות ופידבק מיידי, לפוליטיקה מלוכלכת שמלכלכת גם את המדע, ובעיקר לכמיהה להשארת חותם, שהיא המנוע שמאחורי כל כך הרבה מהעבודה המחקרית.
אז האם בסופו של דבר הייתה כאן תגלית, כשלון מפואר או הונאה מכוערת? התשובה לא חד משמעית, אין שחור ולבן וזה במיוחד מה שאהבתי בספר הזה.
אני חושבת שמי שמכיר את עולם המחקר יוכל להיזדהות עם שני הגיבורים הטרגיים של הסיפור (אני יודעת שהצלחתי להזדהות עם כל הצדדים פחות או יותר והיו הרבה כאלה) ומי שמכיר פחות, יוכל להתכווץ קצת בכיסא בפעם הבאה שיראה בטלוויזיה כתבה צבעונית על תגלית מדעית כלשהי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
