ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 21 בספטמבר, 2020
ע"י strnbrg59
ע"י strnbrg59
ארץ ישראל מ-1917 עד 1948, התקופה הבריטית.
הספר מתאים במיוחד למי שכבר יש רקע בדבר, ורוצה להעמיק. כי למרות 420 עמודיו, הוא מדלג על עניינים שהיית מצפה מהיסטוריה, בואו נגיד, של בית ספר. ז'בוטינסקי ותנועתו צצים יש מאין, וללא הסבר על מהות המחלוקת ביניהם לבין הממסד המפא"יניקי. הסוכנות פתאום קיימת. דוד בן גוריון: בלי מילה על מי הוא ומאיפה הוא בא, פתאום הוא מתחרה בחיים ויצמן על התנועה הציונית. אבל יש ויקיפדיה.
אז על מה הוא כן מספר בעומק? בראש ובראשונה, על היחס בין התנועה הציונית לבין שלטונות בריטניה. הסיפור הבסיסי שכולנו מכירים הוא שהבריטים בהתחלה היו טובים — הצהרת בלפור — ובהדרגה נהיו רעים. אתם מצפים אולי, שעכשיו אני אגיד "אבל..."? לא. אחרי 420 עמודים, משתמע שזאת סקירה לא רעה, אם יש לתת סקירה על רגל אחת!
אבל... אבל מדהים כמה תמיכה הייתה לרעיון הציוני בבריטניה. הצהרת בלפור לא הייתה רק בלפור! ראש ממשלת בריטניה, דייוויד לויד ג'ורג', היה "ציוני נוצרי" לא פחות מבלפור, והיו עוד רבים כאלה. התמיכה בפרלמנט הייתה עמוקה ורב-מפלגתית. הנציב העליון הראשון הרברט סמואל לא היה סתם פקיד יהודי אלא איש צמרת השלטון בבריטניה. לחיים ויצמן הייתה פתוחה דלת ראש הממשלה אפילו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. במונחים של ימינו: תדמיינו לכם ארה"ב תחת שליטתם של החברים האוונגליסטים של ביבי.
על פי המחבר, הבריטים לא התחילו להתעצבן עלינו ממש, עד שהאצ"ל והלח"י התחילו לעשות להם צרות. כן, חיכוכים היו לכל אורך הדרך. נציב אחד, ג'ון צ'נסלור, בכלל לא סימפט אותנו. נשמעו פה ושם התבטאויות אנטישמיות. אפילו אצל ידידינו הנאמנים ביותר, התמיכה בציונות נבעה לא רק מהכרה בזכותינו על הארץ אלא מאמונה מוגזמת בכוחה של "היהדות העולמית". אבל באופן כללי, לא היה לנו בעל ברית כזה בעולם, מאז ומתמיד.
עוד הבדל מספרי לימוד סטנדרטים: הספר מבוסס על מחקר במקורות ראשוניים: יומנים, מכתבים שנשמרו בעזבונותיהם של אנשי ציבור. וגם של דמויות פחות ידועות: אלטר לוין, סוכן ביטוח, מרגל ומשורר חובבן; יפים גורדין, עולה מפולין שמתעמת עם קשיי קריירה ומכשולים ביורוקרטים בפני העלאת בני משפחתו; ערבים ירושלמים מהמעמד העליון; פקידים וחיילים. כדאי להתמיד עם כולם, כי בסוף כולם מתחברים להקשר הרחב.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
אני מאד אוהבת לקרוא את תום שגב
ואת הדרך שלו לספר היסטוריה,יותר על צד הפקנטריה או אם תרצו סיפורים אישיים מאשר על פי המבנה המקובל ,זה מאניש את הסיפור, הופך אותו חי ומעניין. נותן זוויות שאוליי לא שמעתי עליהן קודם.
|
|
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
על פי הסיפורים של סבא שלי, הבריטים היו הוגנים מאוד בהקשר למסים, וחשוב יותר -
הם לא לקחו שוחד, ואפילו איימו במאסר למי שהציע שוחד, וזה בניגוד לתורכים שכאילו לא רצו מיסים, אבל עניין השוחד אצלם היה מטורף, אם אפשר להגדיר את זה כך. כל כמה ימים הגיע מישהו אחר ורצה כסף או דבר אחר בתמורה. ואם כבר אז גם אנשי ההגנה לא אהבו את האצ"ל והלח"י, והיו הרבה הלשנות לבריטים על מה שהם מתכננים. |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
המחבר מציין שהבריטים מימנו את המנדט ממסים שגבו מתושבי הארץ, ויש להניח שהיהודים נשאו במסוי ההוא מעל ומעבר, כי קל יותר לגבות מסים מאנשים שהפעילות הכלכלית שלהם מתקיימת באמצעות כסף (לעומת סחר חליפין ישיר — עז תמורת זוג נעליים).
רק בשלב האחרון, כשנאלצו לתגבר את הכוחות כדי להתמודד עם המרד הערבי, הפך המנדט למרכז עלות נטו. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
רץ, אתה צודק.
הבריטים הניחו תשתית אזרחית בכל מקום שכבשו. השיטה שלהם הייתה לשלב מקומיים בתוך הסטרוקטורות שהם בנו. לכן גם כשעזבו השלד נותר עומד. (בניגוד לכיבוש הצרפתי) כך למדתי מספרה המוצלח של תמר גולן "שחור לבן, לבן שחור" (כתבתי סקירה כאן באתר) בנוגע לקיבוצים - מה השאלה בכלל. דא עקא שגם תושבי עיירות הפיתוח אכלו קש (אם נישאר מנומסים), ומכיוון שלהם לא היו מהלכים במסדרונות מפא"י ומפ"ם נותר תיסכול מובן, ומי יודע מתי ישכך סופית. |
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
נודה או לא, הבריטים הניחו למרות הכל את התשתית למדינה היהודית - כולל הסכמתם לעליית חמישים ישובי חומה ומגדל, כי פשוט לקחנו צד נכון במרד הערבי.
אגב באותם ימים ניר דוד - הייתה ישוב בביצות בשטח שוליים שאף אחד לא ישב בו ומול פורעים ערבים ומלריה, גם הקטע הזה נמחק כעת מההיסטוריה שאנחנו מספרים לעצמנו.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
היה נחמד אם היינו יכולים להיות חלק מהממלכה הבריטית גם היום :-)
הספר בהחלט נשמע מעניין. |
|
|
משה
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
ספר מצויין.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעניינת.
בדיקה של סוגיות פוליטיות בעבר יכולה להעלות גישות שונות ואף מנוגדות. מעניין לשמוע דעה שונה מהדעה אותה מלמדים אותנו בבית הספר. |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
עמיחי, אתה מעלה שאלה מעניינת.
עד 1940 קמו כמה וכמה מדינות ערביות עצמאיות, שב-1917 לא התקיימו. מאידך, ב-1917 כבר היה ידוע שיש המון נפט בחצי האי ערב, לכן היה כבר ברור לבריטים שלא כדאי להרגיז את בית סעוד. אולי חשבו שזה ילך להם. או שלבית סעוד לא כל כך איכפת מערביי ארץ ישראל? הספר דווקא מדבר על נסיונה של התנועה הציונית לגייס את הנסיך הסעודי לתמוך בציונות.
אם להתייחס בפרט לכוח ערביי ארץ ישראל, אז כן בהחלט. המרד הערבי (1936-39) גרם לבריטים הרבה צרות, והצריך הצבה בארץ של כוח צבאי רב. צבא היבשה פתאום נהיה נחוץ במקומות אחרים! |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
Huck, המחבר מייחס את עמדת הבריטים
לשיקולים של עלות ותועלת. אני חושב שאסור להתעלם מהגורם הערכי-רעיוני. ב-1917 המעצמות ראו את "תירבות" העמים ה"פרימיטיבים" כייעודם, ואם יישוב אנשיהם ברחבי העולם נתפס כדבר לגיטימי, אז לא היה כל פסול גם ביישוב יהודים איפה שהוא באימפריה. חמישים שנים אחר כך, האימפריליזם כבר הייתה מילת גנאי. אז אני מניח שבערך באמצע, היינו ב-1940, הלך הרוח כבר היה בתהליך של שינוי.
מאה שנים אחר כך, אפשר לומר שהגלגל התהפך לגמרי; בריטניה של היום דוגלת ביישוב *בריטניה* על ידי עמי האימפריה לשעבר. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, סטרנברג.
לצערי עדיין לא קראתי. תודה על התזכורת. ומה עם ההכרה הבריטית בכוחו העולה של הגורם הערבי, באזור בכלל ובארץ ישראל בפרט? |
|
|
Huck
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
בהחלט ספר מצויין ומומלץ.
להבנתי מהספר, הבריטים התנערו בהדרגה מהתמיכה בנו ככל שהתפקחו מהפנטזיה הציונית-תנ"כית שהביאה אותם לתמוך בתנועה הציונית, על אף שהדבר היה די מנוגד לכל הנתונים הגיאו-פוליטיים. התזה של תום שגב להבנתי היא שהתמיכה הבריטית בציונות היתה במידה רבה מאד אי-רציונאלית, וההתפכחות ממנה היתה בעיקר מכאיבה לצד הציוני, מן הסתם. אבל אולי הנקודה החשובה ביותר שהוא מנסה להעביר היא שבחשבון הכללי הבריטים מילאו לפחות את חלקה העיקרי של הצהרת בלפור, בכך שאפשרו ואף תמכו בהתבססות הישוב היהודי בארץ (עד 1939), ושללא שלטון המנדט הבריטי בארץ ספק גדול אם היתה קמה מדינת ישראל. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
