ביקורת ספרותית על אהרוני : תחנות אוכל בחיי מאת ישראל אהרוני
ספר מעולה

---

אני מעריכה את אהרוני. באמת, הוא כנראה הדבר הכי קרוב שיש לנו לחכם סיני זקן.
אי אפשר שלא להעריך אותו על האומץ הדרוש בשביל פחות או יותר להביא את הבישול האסיאתי לארץ,
וגם על הידע הרחב שרכש, להתרשמותי יותר באמצעות חושי ילד שכונת מצוקה מחודדים וצמא מולד ללמידה - מאשר מתוך לימודים פורמליים.
אני מאמינה שהוא אומן בנשמתו ובעל אישיות צבעונית וקורנת,
אבל בספר הזה יש מן השעמום. זה קצת על יד -
כמו שיש את הבחור שהוא לא זה שמתאהבים בו, אלא זה שהוא מוצלח וחכם ומקסים - על הנייר.
האם אהרוני צריך כלב בשביל לגרום להתאהבות בו? (תקראו בספר)
בכל אופן - העניין בפרקים אינו אחיד,
היו קטעים שחשבתי שאני מקשיבה שוב לסיפורים משפחתיים... זה לא הדבר הכי מעניין בעולם - פשוט דברים שקורים או יכולים לקרות לכל אחד.
(גם אצל המשפחות של ההורים שלי היו דברים כמו קרפיון שוחה באמבטיה או ילד שעובד על מורים שהכין שיעורים על ידי הקראה ממחברת שלא כתוב בה כלום... זה מאפיין הרבה מילדי התקופה ההיא.)
אם הייתי במקום העורכ/ת הייתי מורידה את זה (התחלתי לעשות עבודות עריכה, ואם הוא ירצה שאערוך לו את הספר הבא אני מוכנה!), ומעצימה את המתח בקטעים הכן מותחים.

אהרוני הרביץ פעם למישהו עם מעדר!...

אבל אפילו זה לא היה מספיק ציורי - עד כדי כך שאני לא זוכרת אם זה היה מעדר או כלי חקלאי אחר.

מצד שני - אולי רצו ליצור לספר נפח גדול, הנפח ה"רגיל" לספרים בימינו.
(אבל אהרוני - אתה עם צמה וגבות ענקיות, למה הספר שלך צריך להיות עם אותו מספר עמודים כמו של כל השאר???)
זה לא שאני חושבת שהחיים המתוארים בספר משעממים (אולי קצת), זה יותר האופן שבו שהוא כותב עליהם.

ובקשר למתכונים :
לא האמנתי שאני אומר את זה, אבל מבחינת המתכונים שבאמת יצא לי להכין מהספר -
"מה שנטע אוהבת" ניצח כאן. אני תמיד מכינה את הסלט חצילים שלה, וגם פעם כמעט שרפתי את המטבח ממתכון לא מדויק שלה לתפוחי אדמה.

מה שאני אומרת זה שהייתם חושבים שלסיפורים שחלקם קורים לכולם יותאמו מאכלים שעשויים ממה שיש לכולם בבית או שכולם מכירים.
אבל לא.
לדעתי אהרוני פשוט לא החליט אם הוא רוצה להיות פופולרי או החריג.
מניחה שהמתכונים לא נראים מספיק טעימים או לא מחומרים או שיטות שיש לי היכרות איתם.

אבל לפחות מבחינת סידור המתכונים העריכה טובה ואפשר להתמצא בקלות
ושלא כמו "מה שנטע אוהבת", פה לא צריך לנבור בסיפור ולנסות לחלץ את המתכונים...

אבל אין ספק שיש בספר הרבה ידע מעניין ובכלל אישיות שיש מה ללמוד ממנה. אם תחליטו ליהנות מהמידע ולקחת את הסיכון להשתעמם בדרך
אז לכו על זה.
בכל זאת מדובר אולי בשופט היחיד בתוכניות בישול בארץ שיש לו הבנה רחבת יריעה עד כדי לא לספק אישיות טלוויזיונית קיצונית (ולהקשות על ארץ נהדרת לעשות לו חיקוי).

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על אהרוני : תחנות אוכל בחיי