ביקורת ספרותית על מיסל והנחשוף מאת איאן אוגילבי
ספר טוב

---

אומללות מנצחת.
אני חושבת שכתבתי על זה פעם, לכו תזכרו באיזה ספר, כי יש כל כך הרבה ספרים עם המתכונת הקבועה הזאת: ילד בן שתים עשרה, יתום, מוזנח, עם קרובי משפחה מרושעים ומתעללים, גר בתנאים גרועים, מלוכלך ורעב ונורא מסכן באופן כללי. ממתילדה עד הארי פוטר, מאוליבר טוויסט ועד אן שרלי, האומללות פשוט מנצחת. אולי כי ילדים בגיל הזה מאוד מזדהים עם תחושת הילד הכי מסכן בעולם שמגלה שההורים שלו הם בכלל חורגים.

אז גם מיסל מסכן. מאוד. ההורים שלו מתו, או זה לפחות מה שמספר לו הדוד שלו. הם גרים יחד בבית מט לנפול, בלי תנאי אוכל וניקיון ראויים, ועם הרבה אומללות. ואם הוא חושב שיותר גרוע מזה לא יכול להיות, הוא פתאום מגלה שדווקא כן. קצת קשה לתאר יותר מזה בלי להיכנס לקלקלני עלילה. אומר רק שההמשך הולך גם הוא על מתכון שעובד יפה בספרי ילדים ונוער צעיר, אם כי השילוב בין שני המתכונים יוצר תוצאה מרעננת ומעניינת.

כך או כך, הספר חמוד ביותר. מתאים לבני ובנות עשר ומעלה, מהסוג שלא נרתע מתופעות אל טבעיות בספרים. לי היה כיפי ממש.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מיסל והנחשוף