ביקורת ספרותית על קנדיד או האופטימיות מאת וולטר
ספר מעולה

---

יש לי ידיד, חבר נאמן שמקועקע על זרועי השמאלית מזה 26 שנים.
כשסיימתי את הצבא רציתי שתלווה אותי דמות נאיבית, קלסתר מרשים שאין בו רוע על מנת שיאזן אותי במקצת כי הייתי מאוד הפכפכה.
הלכתי למכונים שונים בתל אביב ודפדפתי בקטלוגים: ראיתי סמלים שבטיים עתיקים, פיות ועשרות נחשים מפותלים, דולפינים, לבבות וורדים דוקרניים אך אלו לא דיברו אלי.
בפירוש לא רציתי להיות כמו כולם – לסבול ממחט דוקרנית במשך 45 דקות רק כדי להשוויץ אחר כך באיזה קעקוע מצויץ.
ואז נזכרתי בפיגורה מסוימת עליה למדתי בבית הספר: דמותו של קנדיד מאת וולטר. בחור גרמני צעיר, תמים למדי אשר עובר הרפתקאות רבות ברחבי אירופה, רובן מזעזעות ומותירות בו חותם בלתי נשכח אך חלקן גם משעשעות למדי; בכל מקרה תמיד ישנו מוסר השכל המיועד עבור הקוראים ואולי גם עבור הדמות הראשית אך עושה הרושם שהיא אינה מפיקה לקחים ותמיד נופלת בפח.
למרות העובדה שקנדיד נתקל ברשעים המעוניינים בכספו או רכושו, בניצולו או במותו – הוא אינו מאבד תקווה וממשיך הלאה, מקבל על עצמו את גזר הדין ותמיד ניצל ברגע האחרון.
נראה כי הנאיביות משחקת לטובתו; הוא שורד בזכותה ואף בסוף המעשייה הוא הופך לאדם מפוכח אך עדיין אופטימי מתמיד.
בהיותי טיפוס קצת מסויג, חשדן משהו וכזה שמבטל דיבורי סרק חשבתי שההפך ממני יוכל לייצב אותי ולכן ישבתי עם אחד האומנים בסטודיו שלו, בתל אביב ובנינו דמות המבוססת על הגיבור הידוע: גבר צעיר, אופטימי ויפה עיניים בעל בלורית הלועס גבעול של מרגנית.
אופטימי, קונפורמי וְסטואי משהו שייחרט לעד על זרועה של אחת שאיבדה אמון בבני האדם וחשה עצמה ״בודלרית״ למדי למרות שהיא רק בת עשרים.
האיקון יצא יפהפה! על אף היותו צבעוני ומלוטש נותר צנוע ורק עם השנים קיבל יותר בטחון להביט לאנשים עמוק בעיניים ולא לסגת.
אני חושבת שייתכן ודמי התערבב בדמו וכך הוא נטמע בי עד כי הפכתי להיות דומה לו והוא דומה לי.
מסתבר שיש בי קצת מִקנדיד שאמנם בסיפור הוא יותר סמל מאשר דמות עגולה ואולי קצת מהסופר עצמו, וולטר, אשר שם לצחוק את כל האנשים שבעבר הרתיחו את דמו, כתיבה שהיא מעין ״מסע נקמה״ אך אני חייבת לציין שהדבר עובד מצוין והכתיבה וודאי הייתה לו תרפיה אמיתית.
את הספרון הצנום קראתי ממזמן וכעת, משחזרתי אליו בתרגום מרענן ומחודש של דורי מנור; נהניתי מכל מילה ואִמרה.
הוא עדיין בועט, ציני ומרושע במידה ומאוד רלוונטי גם היום, בעיקר בכל הנוגע למעשי הרשע.
מומלץ לנוסטלגיים שבינינו.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על קנדיד או האופטימיות