וואו ענק!

אילו ראיתי את הספר סתם כך בספרייה הציבורית, לא הייתי אפילו חושבת להרים אותו. גודלו הקטן וכריכתו המיושנת והמשעממת אינם מושכים במיוחד, והכיתוב "חתן פרס נובל 1978" היה אולי מגרה את סקרנותי לרגע, אבל רק לרגע - כי מיד הייתי אומרת לעצמי שהספר מן הסתם כתוב בשפה משמימה שאבד עליה הכלח.
אז כמה טוב ששמעתי על הספר הזה! ולא פעם אחת, ולא פעמיים ולא שלוש. שמעתי עליו כל כך הרבה, שכבר הייתי מוכרחה לקרוא אותו. אז הלכתי לספרייה ושלפתי את העותק הזה והבטתי עליו מעט בספקנות, אך לקחתי אותו.

השורה התחתונה: קראתי אותו בשקיקה, והוא ניתר לטופ 5 של ספריי האהובים ביותר. ספר מדהים. אין ספר מושלם, אבל הוא כל כך קרוב לזה.

עם הספר הזה ניהלתי מערכת יחסים מוזרה.
הכל התחיל ביום כיפור. ממש לפני כניסת החג סיימתי את הספר המופלא "העבד" של בשביס זינגר, דבר שיצר אצלי רף גבוה מאוד. וזהו, נגמרו לי הספרים!
אז בבוקר יום כיפור עשיתי את מה שכל אחד אחר היה עושה; יצאתי בשמש הקופחת, למרות שצמתי, ושוטטתי ארוכות ברחובות בחיפוש אחר ספרים. בספריית רחוב אחת מצאתי ספר ששמעתי עליו רבות: "ציפורים מתות בסתר". טוב, נו, ניקח! יאללה!
בתקציר השוו את הספר ל"חלף עם הרוח", שזו לכל הדעות השוואה יומרנית מאוד. אבל the world loves wannabes, לא? לפחות ככה אומר אחד השירים.
אוקיי, התחלתי, מפקפקת בגלל ההשוואה ההיא. ההתחלה הקסימה אותי: מגי הקטנה (והמסכנה) והבובה.
נשאבתי לספר לפרקים, אבל עומדת בעינה העובדה שלקח לי חודש וחצי לסיים אותו. זה ספר לא קצר, נכון, אבל בכל זאת.

אהבתי את השפה העשירה, גם אם היא לפעמים נראתה לי מאולצת מעט. אבל אוצר המילים שלי התעשר ועל כך אני מודה לספר ולסופרת. ייתכן גם שמלאכת התרגום אשמה בתחושותיי אלה.
את סוף הספר הכי אהבתי! הדמות האהובה עלי בספר היא ג'אסטין, כנראה. לקראת סוף הספר סוף-סוף הזלתי כמה דמעות (כבר הכנתי את הממחטה לפי כל הביקורות, אבל בשבילי זה לא היה ספר סוחט דמעות... לא להגזים). היו גם כל מיני משפטים שקראתי כמה פעמים, חכמים, מעוררי מחשבה ועם עומק חבוי מאחוריהם.

ועכשיו, מה לא אהבתי:

1. הסופרת נהנית מהתעללות בדמויות בלי צורך ממשי! בנוסף הייתה לי התחושה המעצבנת, שהיא מאמללת את מגי עוד ועוד כדי שנרחם עליה ונחוש אליה אמפתיה, וכדי שסיפור אהבתם שלה ושל ראלף יהיה כביכול מרגש יותר (כי הרי היא כל כך מסכנה ואצלו היא מוצאת את השלווה , את האהבה...)

2. הקישור של הספר לאגדה ההיא על הציפור, נראה לי מאולץ. אי לכך, לא הבנתי מדוע בחרה הסופרת להשתמש בשם הזה לספר. אבל נו, טוב, זאת הבחירה שלה (או של העורכת הספרותית/מו"ל/יועצים...)

3. ראלף מבוגר, צופה במגי מאז שהיא ילדה ואז מתאהב בה? זה לא הפריע לי ברמה שחוויית הקריאה נהרסה (פער הגילאים דומה ב"חלף עם הרוח") אבל זה היה מוזר.

לסיכום: שמחה שקראתי, הייתי קוראת עוד ספרים כמו זה, יש עושר לשוני ורגשי, אבל היו בו דברים מעצבנים, זה אינו ספר מושלם, ו(come on, הייתם רציניים?) לא משתווה ל"חלף עם הרוח".