ביקורת ספרותית על לגנוב את השמש מאת אורית מרלין רוזנצוייג
ספר טוב

---

לגנוב את השמש הוא ספר שנקרא מהר מאוד, מה שאומר שהוא כתוב היטב והעלילה זורמת. בנוסף לכך קל מאוד להתחבר לדמויות בספר. הספר בנוי משני חלקים כאשר עלילת חלקו הראשון מתרחשת בשנת -1991 על רקע האינתיפדה הראשונה. הסופרת מספרת לנו בגוף ראשון את חוויותיה של איה בקורס צבאי יוקרתי של מדריכות חי"ר והיא עושה זאת כל כך טוב, עד שיכולתי להזכר בריחו של השמן רובים מהטירונות ובריחן הלא ממש נעים של השמיכות הצבאיות. הסלנג הצבאי גם הוא מוכר לכל מי שעבר כאן טירונות. זהו סיפור על התמודדות נפשית ופיזית כאחד, על חברויות וכמובן יש גם רומנטיקה. כולנו היינו שם.

בחלקו השני של הספר אנו פוגשים שוב את איה, אך הפעם בשנת 2013. היא נשואה, בעלת משפחה, עסק מצליח והחיים מזמנים לה פגישה עם העבר וגם כאן יש הרבה מאוד נקודות שהיה לי קל להזדהות: הלחץ של החיים, ההתמודדות עם הורים מזדקנים, הג'אגלינג המוכר בין העבודה לבין המחויבות למשפחה וכמובן העובדה שלא רק בגיל 18 אנו זקוקים לאהבה.

כמה הערות שכולן מתייחסות לחלק השני:

1. לא ברור לי מדוע בחרה הסופרת לעבור מגוף ראשון בחלק הראשון, לסיפור בגוף שלישי בחלק השני.

2.החלק השני הזכיר לי במידה רבה את ספריו הראשונים של רם אורן. אין לי ספק שגם הסופרת קראה אותם וההשפעה ניכרת. חשוב לי להדגיש כי אני לא אומר זאת לשלילה.

3. כולנו עומדים מדי פעם בחיים במצבים בהם אנו צריכים לקבל החלטות לאיזה כוון הולכים. כך גם קורה לאיה לוין שלנו גיבורת הספר. אולם לי היה ברור מה הכוון שאליו תלך איה, מהן ההחלטות שתקבל ואם יש איזה שהוא כשל בספור, נראה לי שהוא בדיוק בנקודה הזו.

בסך הכל זהו ספר טוב בעקר אם נקח בחשבון את העובדה שמדובר בספרה הראשון של אורית מרלין רוזנצוייג.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על לגנוב את השמש