ביקורת ספרותית על המרגל של הצאר מאת ויליאם לה קיו
ספר בסדר

---

#
בתקופת הסגר של הקורונה, כשרוח נדיבות כללית שרתה פה כמו תמיד בתחילת מצב חירום, "עברית" - יבורכו – איפשרה להוריד ספרים בחינם מתוך רשימה ידועה. הספר הזה היה אחד מכמה שלא קראתי והורדתי באותה הזדמנות. סיפור שנכתב, כנראה, בתחילת המאה העשרים, בהשראת התקופה רבת-התהפוכות הפוליטיות, של המהפכה הראשונה ברוסיה.

ויליאם לה קיו היה, כנראה, סופר פורה מאד שהתפרנס מכתיבת מותחנים וספרות בלשית. בגב הספר נאמר כי בלפור – ההוא מההצהרה – אהב לקרוא את המותחנים האלה. מה שאומר שגם מי שזכה למקום מכובד בהיסטוריה שלנו, אינו בהכרח בעל טעם ספרותי משובח... הספר הזה דומה למותחנים מאותה תקופה. בניגוד להיום סופר המותחנים של אז לא היה צריך להסתמך על תחקיר או על אמינות. בספרים מאותה תקופה שקראתי היתה כמות מכובדת של מזימות אפלות, וגם רומנטיקה תמימה. הקורא שוטט באפלה, הסיפור נע בין מדינות שונות – אנגליה, סקוטלנד, איטליה, רוסיה, פינלנד. וזה, בתקופה שהתנועה התנהלה באמצעות ספינות, רכבות איטיות, כרכרות רתומות לסוסים... כשרוב האוכלוסייה לא יצאו ממחוז מגוריהם אף פעם. הרעים בסיפור הם רשעים ממש והם מדגימים זאת בצחוק מרושע, בהבעה מרושעת על פניהם, באכזריות לשמה, במאסר של חפים מפשע, ברציחות והטלת מומים סתם כי הם יכולים. הטובים - אנגלים בדרך כלל - הם חביבים, מוכנים לסכן את עצמם, מתמודדים עם הרשעים במאורתם באומץ רב ובסוף – האוהבים מקבלים תמורה (בן-זוג) והרעים יחוסלו.

הסיפור הזה שלח אותי ללמוד כמה פרטים על התקופה שסביבה יצא הסיפור הזה לאור. ב-1905 התחוללה מהפכה ברוסיה. זה היה ניסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את השלטון הדיקטטורי של הצאר. היא התחילה במצעד מתקוממים אל ארמון החורף של הצאר, הרג אלפי מפגינים על ידי חיילי המשמר, ונמשך כל אותה שנה במעשי אלימות, השבתות והפגנות. המרד הזה דוכא בסוף אותה שנה והשיג מעט זכויות לעם והקמת הדומא – הפרלמנט כביכול – שפוזר על ידי הצאר בכל פעם שהוא חשב שהם מפריעים לו למשול. לקח עוד כ-12 שנה עם עוד כמה התקוממויות כושלות בדרך עד שהמתקוממים הצליחו להפיל את הצאר ולהקים משטר שבסיכומו של דבר היה אכזרי וגרוע לא פחות ממשטרו של הצאר והשאר היסטוריה.

הסיפור, אם לחזור לענייננו, אינו מצליח להיות מותח היום. גם כי הרקע ההיסטורי אינו מוכר וגם כי הסיפורים שאנחנו צורכים היום נראים אחרת לגמרי מהסיפורים ההם על עלמות חסרות מגן, שזוממים נגדן בגלל רכוש, שוד מזויין של תכשיטים, מזימות בינלאומיות רוויות בסטיריאוטיפים לאומיים ורשעים שמקבלים את מה שמגיע להם. מצד שני הספרים שנכתבו באותה תקופה מביאים לנו, בלי להתכוון, את האווירה שהתקיימה באותם זמנים, דעות ואירועים היסטוריים ואלה – בניגוד לסיפור – מעניינים ומותחים מאד.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על המרגל של הצאר