אני מניחה שמישהו היה מלא כוונות טובות כשהחליט לתרגם את הספר הזה. סתם - אני מניחה שלא.
או כמו שכותב המחבר במילים אחרות "היה לנו בלוג בערך עשר שנים וכתבנו את כל הקטעים האלה. ואז חשבנו לעצמנו - היי, אם יש אנשים מספיק טיפשים כדי לשלם על משהו שהם יכולים להשיג בחינם למה לא לנצל את זה? בואו נהפוך את זה לספר"
האמת, גם לפני שקראתי את ההקדמה משהו היה מוזר בספר הזה. הוא מאוד לא נוח לקריאה ולא מצליח להתחרות עם ספרים אחרים בז'אנר כמו ספרים של דן אריאלי או חלק מהספרים של חיים שפירא, וכמובן ספרים מחו"ל שדווקא כן היה שווה לתרגם.
רוב הנושאים פחות ידברו לקהל ישראלי וקשורים לתרבות של ארה"ב כמו אכילת הרבה שרימפס ושכר בצבא האמריקאי. יש שם גם לא מעט קטעים שוביניסטיים, ולא יכולתי להימנע מההרגשה (גם לפי חלק מהסיפורים של המחבר על עצמו) שהוא הפך מחנון על למגה דוש ומעולם לא הגיע לאמצע של פשוט לתקשר עם אנשים בגובה העיניים.
גם אם יש נושאים מעניינים המחברים איכשהו מצליחים להרוס את זה. אפילו שם הספר לקוח מכך שסטטיסטית יותר אנשים שודדים בנק בימי חמישי, והספר לא הצליח להבין למה. אז למה סיפרתם לנו את זה??? ועוד כתבתם את זה כשם הספר.
האמת היא שהדבר הכי מהנה בספר נבע דווקא ממגרעת נוספת שיש בו - למינציה סלקטיבית גרועה.
כשהייתי בחנות הבחנתי שהספר מעט מתקלף בחלקים המבריקים שלו (כסופרת התעניינתי פעם באפשרות של לעשות למינציה סלקטיבית - כלומר למינציה רק על האותיות בזמן ששאר הכריכה מט ונאמר לי שזה מאוד יקר) וכשביקשתי עותק אחר הוא היה מתקלף אף יותר. לא היה לי ממש זמן באותו זמן בחנות אז פשוט קניתי.
בסופו של דבר הבנתי שאפשר לקלף את הלמינציה באופן אקטיבי, וזה היה עיקר זמן האיכות שהפקתי מהספר. אני נוטה לרחם על סופרים ולא לכתוב קטילות כאלה, הרי גם אני סופרת, אבל סופר שכותב בהקדמה - החלטנו למכור משהו חסר כל מחשבה על הלקוחות - אין לי הרבה כבוד לסופרים כאלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
