ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 באפריל, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
זה ספר ישן מאד, שיצא לאור בארץ בסוף שנות השישים. בצרפת הוא יצא לאור בשנת 1939 ופרסם את כותבו בעיקר כי עסק בנושאים שלא נטו לעסוק בהם באותם זמנים, כמו מיניות, דימוי גוף, הפרשות, הומוסקסואליות. סארטר מנסה – אולי מתיימר מתאים פה יותר – להיכנס לראשן של דמויותיו ולתאר את הסיפורים "מבפנים". לא הרגשתי שהוא מצליח יותר מדי במשימה הזאת, אבל אני מניחה שעיקר המוניטין שלו לא היה מהיותו סופר דווקא.
יש פה חמישה סיפורים המתארים מצבים שונים ודמויות שונות. הסיפורים הם בדיוניים אבל קל להרגיש שסארטר חווה את חלקם בעצמו.
הסיפור הראשון – שנתן את שמו לאוסף – היה מעניין בעיני כי בו ניסה הסופר לכתוב סיפור של אשה מבעד לעיניה, ולדעתי אינו מצליח – כמו רבים מהסופרים – לייצג באופן אמין דמות ממגדר שונה. הסיפור מתאר את המתחולל במוחה של אשת-איש נאה הנשואה לגבר שהיא כבר לא אוהבת. את דחייתה ממין ואת הפאסיביות שלה המאפשרת לשחקנים אחרים – חלקם אוהבים חלקם יריבים חלקם מדומיינים – למשוך ולדחוף אותה לכיוונים שהיא לא רוצה.
הסיפור השני הנקרא "ילדותו של מנהיג", עוסק בתהליך גדילתו של אדם משלב הינקות ועד הפיכתו לבוגר ותפיסת מקומו הראוי בעיניו. גם הוא, כמו שאר שאר הסיפורים בקובץ - כתוב באותה איכות בינונית ולא מלהיבה. מה שעזר לפרסם את הקובץ הזה היה העובדה שהותיקן כלל אותו בין הספרים האסורים...
התעניינתי בעובדה שדמויותיו של סארטר תופסות את עצמן בעיקר דרך עיניהם של אחרים. בזמן בו נכתבו הדברים אולי טבעי היה ולא ראוי לציון מיוחד, שהתייחסות האדם לעצמו תהיה קודם כל דרך עיניהם המדומיינות של אחרים.
סארטר היה אחד מהוגי הדעות המשפיעים בצרפת – ובעולם המערבי – משנות הארבעים של המאה הקודמת. הוא ניסח את פילוסופיית האקזיסטנציאליזם ואמר דברים על העולם בו חי, על שיטות ממשל ועל יחסי גברים-נשים. הוא היה ידוען אינטלקטואלי, ששיגשג בזכות הכריזמה הענקית והאינטלקט שלו, למרות מראהו הלא-מושך. אם תרצו דמות ספרותית המייצגת אותו – אלסוורת טוהי מ"כמעיין המתגבר" של איין ראנד.
סארטר כסופר (לפי הספר הזה) אינו מרשים במיוחד. הכתיבה, הסיפור, בניית הדמויות והבנתן אינה יותר מבינונית. הסמליות הספרותית בה הוא משתמש אינה מעניינת היום במיוחד ואינה גורמת לתובנות יוצאות דופן. כאישיות הוא מעניין יותר. מרשים לראות אדם שהצליח להפוך מורם מעם עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות (אם כי לא יוצאות דופן), עם כריזמה במידה גדושה ויכולת ברמה אולימפית להגדרת עמדות בנושאים, חלקם שנויים במחלוקת, שגרמו שדעתו תישמע ושהוא יהפוך לאייקון נגד כל הסיכויים. ובמובן הזה הסיפור "ילדותו של מנהיג" בקובץ הזה, הוא פוקח עיניים.
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
עם כל אהבתי לקריאה והשיכנוע העמוק שלי שאין תחליף לקריאה והחלטה לבד, יש כמה (וכמה...) סופרים שאפשר לוותר על תוצריהם. סארטר - לפחות בכתיבת פרוזה - הוא כנראה אחד מהם. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעניינת!
סביר שלא אנסה לקרוא שום דבר של סארטר לאחר נסיון עם "גיל התבונה". הוא נראה מסוג הצרפתים המפטפטים עצמם לדעת ולא מגיעים לשום מקום. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אהה, גלית, הבנתי.
עד כמה שאני יודעת לא היה שבוע כזה, עדיין... |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, מושמוש, על המלים הטובות.
לעניות דעתי צריך להשתדל לקרוא ולשפוט כל דבר בלי לתת למוניטין של הסופר, הספר או הנושא להשפיע עליך. מובן שלא תמיד זה אפשרי - אנחנו מושפעים ולא תמיד ערים לכך מדעות מקובלות. מה שאני שואלת את עצמי כשאני קוראת ספר הוא - האם הוא הצליח לגעת בי? האם חשבתי עליו מעבר לקריאת המלים? האם ההנחות של הסופר מקובלות עלי? מנוסחות בדרך שגם אם אינן מקובלות עלי אני יכולה להנות ממנה? זה מה שאני שואלת את עצמי גם כשאני קוראת ספרים עם מוניטין גבוה והסכמה כללית. |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
כאילו... שבוע בלי ביקורות?
(8
|
|
|
מושמוש
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה ביקורת משכנעת
מאיך שכתבת רואים שפיתחת הבנה ואבחון מצוינים. זה לא דבר רגיל. מה שכתבת מעורר אמון, כמו הרצאה לסטודנטים. קראתי ממזמן את 'המילים' של סארטר ולא יכולתי להגיד על זה דעה. לא הבנתי. באינציקלופדיה לספרות של אברהם שאנן כתוב שסארטר לא נחשב לסופר טוב.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
גלית, מה הדאיג אותך?
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction.
לדעתי אי אפשר להסביר פירסום ומוניטין. זה נשען על דברים מוצקים - לפעמים הגות, המצאה, מקוריות, לפעמים אפילו זה לא. במקרה של הזוג הזה הם עלו על גל "מודרני" בזמנם וחיזקו זה את השפעתו של האחר. לעניות דעתי הם לא היו יוצאי-דופן בתחומם, לא הכי כשרוניים גם לא הכי יפים... הם פשוט ידעו לעשות מה שאחרים ראו בו יכולת חריגה. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אמון.
הפילוסופיה שלו... יש בה חלקים מנוסחים באופן ברור וחד. חלקים אחרים הם טלאי על טלאי, תגובה למה שראה או נתקל בו בחייו. לא הייתי קוראת לו "דגול". |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מחשבות, אני לא מתפלאת. אני פשוט חושבת אחרת...
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אודי.
אני חושבת שלא ניתן להשוות את תרבות העולם העתיק לתרבות הנהוגה בזמננו או אף מאה-מאתיים שנים אחורה. הנושאים עליהם דיברתי לא היו מקובלים לכתיבה גלויה בתחילת-אמצע המאה העשרים. זה לא אומר שלא הזכירו אותם בשוליים (קראת את "תהום הבדידות" של הול?) אבל הם לא היו נפוצים והספר הזה - שהיום הוא כלל לא בוטה הגיע למצב בו הותיקן אסר על קריאתו(!) |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אוי כבר דאגתי...
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מעניינת.
הצלחתם הפנומנלית כל כך של סארטר ודה- בבואר עדיין מהווים תעלומה עבורי.
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
כן עדיף את הפילוסופיה שלו, שבזה הוא דגול.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תתפלאי. זכרונותיה של נערה מחונכת הוא לא פחות ממופתי.
|
|
|
אודי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מיניות, דימוי גוף, הפרשות, הומוסקסואליות אלו נושאים שהעסיקו את הספרות עוד הרבה לפני 1939. תבדקי מה הולך בתנ"ך, אצל ההיסטוריונים הרומיים, בתלמוד (עשרות סיפורים שיגרמו לקאמרה סוטרא להסמיק במבוכה, כולל הצעה כיצד לבדוק אם נחש שנכנס הביתה רוצה לשכב עם אשת בעל הבית) אוסיף גם את הדקאמרון, מעשיות האחים גרים המקוריות, מוות בוונציה, כתבי פרויד. רשימה חלקית.
מסכים איתך לגבי סארטר. פילוסוף גדול, סופר בינוני. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
בת זוגו - דה בובואר לא היתה אשתו - היתה יותר סופרת ממנו. אבל גם ממה שקראתי ממנה לא יצאתי מגדרי. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
זנחתי אותו מהר מאוד. אשתו כותבת באופן מזהיר.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת
