הערה: קראתי את הספר בגרסה המקורית באנגלית ולא את התרגום לעברית. במהלך ביקור שלי בלונדון, ממש ביום האחרון נתקלתי במוזיאון חדרי המלחמה של צ'רצ'יל (Churchill War Rooms), הבונקר ממנו הוא ניהל את המלחמה בנאצים. המוזיאון לא היה בתכנון אך נכנסתי בכל מקרה לחוויה היסטורית מרתקת על איך פעל בגבורה ראש ממשלת בריטניה ואיך הוא הציל את העולם מאימת הנאציזם (סיפור להזדמנות אחרת, ממליץ מאוד לבקר במוזיאון). ממש ביציאה בחנות המזכרות נתקלתי במקרה בספר הזה ולא יכולתי שלא לקנות עותק (בעיקר מה שמשך אותי הייתה הכריכה של צ'רצ'יל על רקע דגל ישראל).
תמיד ידעתי שסר וינסטון צ'רצ'יל היה חבר של ישראל והיהדות אך מעולם לא שיערתי לעצמי עד כמה הוא היה ציוני ואוהב יהודים. כל משפחת צ'רצ'יל הייתה כזו, אך וינסטון היה הבולט מהם. מצעירותו בעזרה לפליטים היהודים בבריטניה שהגיעו מרוסיה השרויה במלחמת אזרחים קשה, לתפקודו במלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור בה תמך ללא עוררין, דרך ביקורו בארץ ישראל והנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית ועד מלחמת העולם השנייה והתמיכה שלו בהקמת הבריגדה היהודית. אפילו כשישב באופוזיציה בעת המתיחות בין משטר המנדט לאצ"ל והלח"י הוא המשיך לייצג את האינטרס הציוני ביחד עם דוקטור חיים ויצמן בפרלמנט הבריטי העוין ליהודים. לאחר הקמת המדינה הוא נאבק שבריטניה תכיר בעצמאות ישראל, דאג לכותל והעיר העתיקה ואף תמך בהכרה בירושלים כבירת ישראל.
גם הסופר, ההיסטוריון הבריטי היהודי (ואפילו הציוני) האגדי מרטין גילברט, שהוא גם כותב הביוגרפיה הרשמי של צ'רצ'יל ראוי להערכה רבה על על הכתיבה המקצועית והסוחפת אך וינסטון צ'רצ'יל הוא דמות שאנחנו בישראל צריכים לקדש ולהעריץ. פשוט חובה ללמד עליו בכל מערכת החינוך, לצטט אותו, לציין את הישגיו וצריך שבכל עיר בישראל יהיה רחוב וכיכר על שמו שכן את מה שהוא נתן לציונות לא ניתן להעריך אפילו בספר שלם, לא סתם הוא האיש המשפיע ביותר של המאה ה-20.


















