ג'ון לה קארה הוא (היה) אחד הסופרים האהובים עלי. יכולתו לכתוב את נפש האדם, לטוות באופן אמין עלילות מורכבות שנארגו לתוך תהליכים פנימיים בנפש האדם והיכרותו עם ארגוני ביון וריגול, סייעו בידו לכתוב ספרי מתח וריגול ברמה שפרצה את גבולות הז'אנר. ספריו נחשבים בעיני יצירות מובחרות גם מבלי להידרש להשוואה עם ספרי ריגול אחרים אלא בכלל.
בכל אופן, לאחר פרסום ספרו האחרון של ג'ון לה-קארה: 'שומר אמונים' החלטתי לעבור שוב על כל ספריו ולכתוב להם ביקורת באתר. הספר הראשון שכתבתי לו ביקורת היה 'שומר אמונים' ולאחריו כתבתי על 'עיר קטנה בגרמניה', על 'בית רוסיה', ועל מלחמת המראות'. הספר הבא: 'מרגל מושלם'.
התלמיד המכובד הוא החלק האמצעי בטרילוגיית קארלה של לה-קארה ולדעתי המוצלח ביניהם, מה שהופך אותו – בעיני לפחות – לספר הטוב ביותר של לה-קארה ומכל מקום, הוא הספר האהוב עלי. זה סיפור רחב יריעה אך ממוקד ועיקרו – מבצע שתחילתו בנסיון לקומם מהריסותיו את השירות שהתמוטט וסופו הצלחה מסחרת מתובלת בקנוניית פוליטיקה פנימית. זה אולי הספר הראשון שבו לה-קארה מתאר בפירוט מבצע מודיעיני מתחילתו. ועד סופו ואיך שהוא עושה את זה. זה גם אחד הספרים היותר "פיזיים" של לה-קארה, בניגוד לרוב ספריו שבהם הוא מעדיף להתמקד בחלקים הלוגיים והשכלתנים של עולם הביון, התלמיד המכובד כולל גם פעולות גופניות ואלימות, רציחות והתנקשויות.
לפני תיאור העלילה בתמצית, אזהרת ספויילר והערה:
1) אזהרה – תיאור העלילה כולל ספוילרים ל'החפרפרת', הספר שקדם בטרילוגית קארלה ל'תלמיד המכובד'
2) הערה – מקובל להניח שה'כיכר' הוא כינויו של ה MI6, המקביל הבריטי למוסד, אבל מקריאה יותר מדוקדקת התחלתי לפקפק בזה. נושאים רבים המתוארים בספר כמו מעורבות גורמים פוליטיים, מינויים, ניהול כ"א וכו' מתנהלים בצורה שלא נראית לי אפשרית, נניח, במוסד. אני גם לא רואה את ראש המוסד שלנו מעורב בפעילות כמו ג'ורג' סמיילי. אולי ה'כיכר' הוא בכלל אגף הריגול הנגדי ב MI6 או אגף המבצעים. בקיצור – אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף את המבנה הארגוני של שירותי הביון כפי שהם מתוארים בספר.
בתמצית: לאחר חשיפתו של ביל היידון – ראש המבצעים של הכיכר – כחפרפרת סובייטית (כפי שמתואר בראשון שבטרילוגיית קארלה "החפרפרת"), הארגון נמצא על הקרשים. כל הבכירים סולקו מהשירות, המשרדים נהרסו על ידי בטחון שדה שחיפש (ומצא) מיקרופונים בכל חדר, השירות עצמו הופך להיות מוקצה בקהילת המודיעין הבינלאומית.
ג'ורג' סמיילי שלמעשה כבר פרש מהשירות אבל ב'חפרפרת' הוזעק כדי לחשוף את הבוגד בארגון, ממונה לראש השירות. תפקידו – להציל את הספינה הטובעת ולנסות לייצב את המצב. אחד הדברים שסמיילי עושה כדי להפיח רוח חיים בכיכר הוא למפות לאחור את פעולותיו של ביל היידון ולמצוא מבצעים שהיידון בלם בראשיתם. הרעיון הוא שאם הוא סגר את המבצעים האלו, זה היה מתוך האינטרסים של הקג"ב ולכן, מיפוי המבצעים האלה יכול להביא מידע על הפעילות הרוסית.
המיפוי מתחיל בגיוסם של אנשי מחקר מחוץ לארגון (שניהם אנשי הארגון לשעבר) ובשלב מסוים עולים על חקירת העברת כספים מ'המרכז המוסקבאי' לחשבון בנק עלום בהונג קונג, חקירה שהיידון סיכל עוד בטרם הבשילה. ככל שבודקים את הפרשה, כך נראה שהיא טומנת בחובה פוטנציאל להצלחה עצומה. מסתבר שהכספים מהחשבון הועברו לחברת תעופה קיקיונית המוחזקת בידי חברת החזקות שנמצאת בבעלות דרייק קו, אחד מעשירי הונג קונג. עוד נמצא כי חברת התעופה קשורה בעקיפין גם לפעילות של סם קולינס, בחור חלקלק ואיש הכיכר בדימוס שהיה ראש התחנה בהודו סין לפני מספר שנים.
ההעברה נעשית למשימה מגויס גם ג'רי ווסטרבי (הוא 'התלמיד המכובד') עיתונאי ואיש מילואים של הכיכר שמוזכר בחטף גם ב'חפרפרת' והוא נשלח להונג קונג כדי לחשוף את הפרטים. לא אכביר בספוילרים אבל כל חלקו השני של הספר מוקדש לעבודת השטח של וסטרבי שמתחקה אחרי מסלול חייו של קו וחברת התעופה. החקירה חורגת מגבולות הונג קונג ומגיעה גם לתאילנד, וייטנאם, לאוס וקמבודיה וכוללת שלל דמויות, כולל טייסים, עיתונאים ובחורה אנגליה יפהפיה שהיא בת זוגו של דרייק קו והיחס של וסטרבי אליה הוא במידה רבה הציר שסביבו מתקדמת העלילה.
העלילה מסופרת "לאחר מעשה" ורצופה הערות בדיעבד, משל היתה תחקיר. החלק הראשון מסופר מנקודת מבטו של סמיילי דרך עיניו של פיטר גוילאם, עוזרו הנאמן שתפקידו הרשמי לא באמת ברור לי (ר' הערה לעיל), החלק השני הוא תיאור עבודת השטח של וסטרבי.
לספר יש מספר רבדים: הראשון הוא בניית "מבצע דולפין" כפי שהוא קרוי, מהנחת היסודות, קשירת החוטים, איסוף המידע, השקת המבצע והפעלתו והוא כולל את כל מה שלה-קארה כל כך טוב בו – תיאור אמין של ארגון ביון. בלי הרבה ברק וניצוצות, רק המון פרטים וחורים שמהם יש לטוות "סיפור. הרובד השני הוא הצד הפוליטי של עבודת הביון. פוליטיקה פנימית, ופוליטיקה מול הסי.אי.איי. גם הרובד הזה מתואר היטב וכדרכו של לה-קארה – אין כאן רעים וטובים. הרובד השלישי הוא ג'רי וסטרבי, הרפתקאותיו באיזורי הגבול במזרח אסיה והתהליך הפנימי שהוא עובר. זה חלק שפחות התחברתי אליו אבל עדיין, לה-קארה הוא מעולה בתיאור עולמות פנימיים.
לסיכום – ספר מצוין לדעתי. אחד האהובים של לה-קארה ואחד האהובים עלי בכלל.
