ביקורת ספרותית על הילד הטוסקני מאת ריס בואן
ספר לא משהו

---

מדובר בספר סתמי בסך הכל. עוד ספר שרץ בין שני צירי זמן: עבר (שנת 1944) והווה (שנת 1973). אב וביתו. מגוללים בפנינו את סיפורם, כל אחד בציר הזמן שלו.
הבעיה העיקרית שהסיפור לא נוגע.. קשה להגיד שהוא לא מעניין אבל הוא לא מרגש.. לא נסחפתי ולא נקשרתי לאף דמות.
ג'ואנה בשנת 1973 , מייד לאחר מות אביה, טסה לטוסקנה שבאיטליה על מנת לחקור את החלק המסתורי בחייו של אביה עליו לא ידעה דבר כמעט - חייל בריטי במלחמת העולם השניה שמטוסו התרסק שם והוא התחבא בעזרתה של גברת מקומית בה הוא מתאהב כמובן.
סיפורו מהצד שלו מגולל בפנינו במקביל כאשר הספר מידי פעם חוזר לשנת 1944 ושופך אור על מה שקרה באמת.

אז מה לא עבד?
העלילה מתרחשת בטוסקנה. לכאורה זה מתכון מוצלח לרקע קסום לעלילה.
אבל תיאורים מוגזמים ביותר של אוכל איטלקי ונוף עוצר נשימה לא שיכנעו אותי. זה הרגיש יותר כניסיון למרוח עמודים מאשר כמאמץ אמיתי להכניס את הקורא לאווירה של איטליה הקסומה.
ג'ואנה עצמה כדמות טיפה משעממת. מחשבות משעממות. בחורה בת 25 כביכול עם טיפה טרחנות שלא מותאמת לגילה. כאשר היא לא נכנסה לי ללב כל המסע "גילוי עצמי" כביכול שהיא עוברת שם לא ריגש אותי.
אז אמרתי לעצמי: בסדר זה הגיוני, לרוב בסיפורים כאלה שנעים בין שני צירי זמן אני פחות מתחברת לדמות בציר ההווה ויותר אוהבת את הדמות ההיסטורית. מהעבר. אבל במקרה הנ"ל גם דמות האב משנת 1944 הייתה תפלה ולעיתים אף מוזרה.
נשארתי עם שתי דמויות די יבשות שלא נכנסו ללב לדעתי. רמת הכתיבה כמובן לא עזרה.
אז ספר שבהחלט יש טובים ממנו בסוגו ועדיף לכם לקרוא אותם.
לוותר.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על הילד הטוסקני