ביקורת ספרותית על המורשת מאת היינריך בל
ספר טוב

---

"סלח לי אם עלי לגלות לך עכשיו דבר מה, שאין שום דרך ליפותו: אחיך מת".

כך ונק, חייל פשוט ששרד את התופת של מלחמת העולם השניה ומעולם לא נקלט שוב בחברה האזרחית, מספר את סיפורו של סגן שלינג, שעל מותו אנו מתוודעים כבר בפסקה הראשונה. הסיפור מיועד לאחיו של שלינג החי מזה שנים בעולם של אי וודאות שכן אחיו מוגדר כנעדר.

השנה היא 1943 הסיפור עוסק ביחסים ביחידה צבאית המוצבת תחילה באחת מהדוויזיות לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי בהמתנה ארוכה ומשמימה לפלישה של בעלות ברית. על רקע משמים זה, מגולל בל סיפור העוסק בהוויה הצבאית, במקרה זה הגרמנית, על שלל הטיפוסים: הרעים, הטובים וחסרי הצבע, שאישיותם הותכה לעיסה לא ברורה על ידי השירות הצבאי. בל בוחן את תהליך הניוול והניוון שעוברים החיילים, שקיומם הפיסי בראש מעייניהם, בין השאר בגלל מחסור במזון שכן חלקו נגנב על ידי אפסנאים וקצינים ואחר כך בגלל תופת המלחמה שכבר אין לה תכלית או תוחלת.

בתווך נמצאים האזרחים חסרי הישע. אלה אכן נתונים במידה רבה לחסדיהם של החיילים, אך בל מציג את שני הצדדים - חיילים ואזרחים - כמי שאינם אדונים לגורלם במידה כמעט שווה. אבל יש בו גם רגעים נדירים ביותר של רוך המבליטים עוד יותר את ההתבהמות הכללית.

בל בונה את הסיפור סביב שני קטבים: אחד הקצין הטוב והמוסרי שלינג, הסולד מהיטלר ומהאינדוקטרינציה הנאצית וכל מעייניו נתונים לרווחת חייליו. הפגם המוסרי היחיד שאפשר ליחס לו הוא הבנה לצורך של חיילים בביזה נוכח מצבם הירוד. השני הוא הקצין שנקר, דמות הנבל האולטימטיבי, אופורטוניסט חסר תקנה.
גם העלילה מתנהלת בשני מקצבים: אווירת השגרה המשמימה מתוארת היטב, לעיתים היא אף מפעפעת מדפי הספר אל הקורא עצמו. ואז טוויסט מהיר בעלילה – וזו דוהרת לקראת הסוף הטראגי הידוע מראש.

המבקש צדק פואטי, יאלץ לחפשו בספר אחר: בעוד ששלינג מת, שנקר שורד את המלחמה ובונה את חייו מחדש במין גרסה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". אנו מתוודעים למידע זה כבר בעמוד הראשון. תכלית הסיפור היא לא לגלות את המה אלא לספר על האיך.

קראתי מספר ספרים שכתב היינריך בל. זה אינו הטוב שבהם, אבל הוא מעורר מחשבה על כוחו המשחית של כל צבא. השילוב של אדנות, עם העצמת המפקד הבנויה על היררכיה נוקשה. זו עלולה לשחרר את היצרים האפלים ביותר של האדם. מעשי זוועות כמעט ולא הוכנסו לכאן, למעט תיאורים קצרים ובלתי נמנעים של קרבות. אך בל אינו מנסה להסתתר מאחורי הווי הקסרקטינים כדי להצדיק את התנהלות הוורמאכט ומשלב ביקורת על שטיפת המוח הנאצית.

בסופו של דבר זהו גם סיפור על מחירה האיום והנורא של מלחמה, כל מלחמה, לאדם הקטן. רבים, כמו המספר עצמו, ממשיכים לשלם את מחירה גם שנים לאחר שהתותחים נדמו.

לספר הזה הגעתי בזכות פרפר צהוב ועל כך תודתי.

מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על המורשת