ביקורת ספרותית על זמן עבר - ג'ק ריצ'ר #23 מאת לי צ'יילד
ספר לא משהו

---

"תקַווה לטוב ביותר, תתכונן לגרוע ביותר, זה היה המוטו של ריצ'ר" (עמוד 132).

הספר "זמן עבר" מאת לי צ׳יילד (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2019), הוא ספר נוסף בסדרת הספרים אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. כשהוא נשאל מה עשה בשירותו הצבאי הוא משיב בפשטות, "משטרה צבאית" (עמוד 55). אבל האמת כמובן מורכבת יותר. ריצ'ר פרש משירותו בצבא היבשה של צבא ארצות הברית בדרגת מייג'ור, לאחר שפיקד על יחידה 110, יחידת עילית של המשטרה הצבאית, ועוטר בכוכב כסף ולב ארגמן. במהלך הקריירה שלו לקח חלק בשורה ארוכה של מבצעים חשאיים וחקירות מורכבות.

בדרכו ממיין לקליפורניה. הוא מחליט לבקר בלאקוניה, העיירה שבה נולד אביו, סטן ריצ'ר שהיה "נחת די טוב. נלחם בקוריאה ובווייטנאם" (עמוד 392). והנה, בארכיון העירוני, מתברר לריצ'ר שמעולם לא התגורר בעיירה אדם ששמו ריצ'ר. הסיפור שרץ במשפחה היה שסטן עזב את המקום ולא חזר, אבל עכשיו, תהה ריצ'ר, כלל לא ברור האם בכלל היה כאן מלכתחילה?

במקביל, לא רחוק מן העיירה, נקלעים שורטי ופאטי, שני קנדים צעירים היו בדרכם לניו-יורק לצרה. מכוניתם שבקה חיים והם מקבלים סיוע ממספר גברים צעירים שמפעילים מוטל מבודד, באמצע שום מקום. בעוד ריצ'ר מתחקה אחר חיי אביו, שורטי ופאטי מבינים שנפלו למלכודת קטלנית, ורק ריצ'ר יכול להצילם ממנה.

מזל שריצ'ר הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף מיומן, הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. "הוא הסתובב וירה למארק בראש. פעמיים. לחיצה כפולה מהירה, נמוך באחורי הגולגולת. מה שמכנים בבסיסי הדרכה צבאיים יריית מתנקש. לא שמישהו יודה בזה" (עמוד 377).

בנוהל, קראתי את הספר בלילה אחד. אין ספק שצ'יילד יודע לכתוב ספרי מתח. מנגד, נראה שהפעם הוא פחות השקיע, ואף שההנאה מובטחת, הרי שזה הפחות מוצלח מבין ספרי הסדרה. בסוף, כמו שאני תמיד כותב, דמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, אבל צ'יילד כותב מתח טוב באמת, כך שאי-אפשר שלא להתמכר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על זמן עבר - ג'ק ריצ'ר #23