"הוא צעד כשני קילומטרים כלפי פנים הארץ והגיע לכביש כפרי ושלף את האגודל. הוא היה גבר גבוה, יותר ממטר תשעים וחמש בנעליים, בעל גזרה מוצקה, כולו עצמות ושרירי, לא יפה תואר במיוחד, אף פעם לא לבוש יפה במיוחד, בדרך כלל קצת מוזנח. ככלל, לא מראה מעורר התפעלות במיוחד. כתמיד, רוב הנהגים האטו והעיפו מבט והמשיכו לנסוע. המכונית הראשונה שהיתה מוכנה להעניק לו הזדמנות הגיעה אחרי ארבעים דקות. זאת היתה סובארו סטיישן ישנה נהוגה בידי איש רזה בגיל העמידה, לבוש מכנסי כותנה עם קפלים וחולצת חאקי רעננה. מישהו שאשתו הלבישה, חשב ריצ'ר".

עוד ספר מהספרייה של אחי ביוקנעם, זה שאוהב בלאדאצ'י וצ'יילד. שוב ג'ק ריצ'ר, הנווד הנצחי, זה שנוסע באוטובוסים ובטרמפים עם מברשת שיניים מתקפלת בכיס. הפעם הוא מגיע לעיירה שמעניינת אותו בפרץ נוסטלגייה בחיפוש אחרי שורשיו המשפחתיים. דרכו מצטלבת במקרה עם דרכם של שורטי ופאטי - שני צעירים קנדיים שיצאו לדרך של 1600 קילומטרים למיזם עסקי וחיים חדשים בהונדה סיויק ישנה ומקרטעת שגם מתקלקלת להם. שורטי ופאטי מוצאים מוטל נידח ומתארחים בו, אבל פאטי מרגישה שיש יותר מדי דברים מוזרים במוטל הזה. הוא מבודד מדי, עם אנשים מוזרים מדי, משקרים לה על דברים בסיסיים ואין שום דרך לצאת. בהדרגה היא מבינה שהם נלכדו בסוג של כלא, וכל מה שמטריד אותה היא מה המטרה.

בניגוד לציניות העוקצנית שלי בספרים אחרים של ריצ'ר כאן מדובר בספר מתח טוב. שתי עלילות מתחברות, יש מתח, יש אקשן, והפעילות של ריצ'ר עצמו רלוונטית ומשנה את התוצאה, בלי לייצר המצאות כמו התחמקות ממרתף שיש בו פיצוץ גרעיני או ניצחון של אדם אחד על שתי מאפיות קשוחות. ספר שנותן את המענה למי שאוהב דברים מהסוג הזה.

ונגמר, עד הספר הבא.

נראה לי שלי צ'יילד מיתדרד בצורה קשה לאחרונה.
לפני כמה שבועות קראתי את "שיעור לילי". מרוב שעמום, נטשתי אותו לאחר 100 עמודים.
את הספר הזה החלטתי לסיים ויהי מה.
לגבי עלילת הספר, נראה לי שצ'יילד כתב אותו בחופזה, לאחר שצפה בסרט "משחקי הרעב".
בתוספת עלילה מופרכת על תולדות משפחת ריצ'ר לדורותיה בניו המפשייר.
לסיכום, זוהי כמובן דעה אישית, אבל אני נפרד מספרי לי צ'יילד לתמיד.
ושוב, שיעמומון אמיתי. לא מומלץ!

"תקַווה לטוב ביותר, תתכונן לגרוע ביותר, זה היה המוטו של ריצ'ר" (עמוד 132).

הספר "זמן עבר" מאת לי צ׳יילד (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2019), הוא ספר נוסף בסדרת הספרים אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. כשהוא נשאל מה עשה בשירותו הצבאי הוא משיב בפשטות, "משטרה צבאית" (עמוד 55). אבל האמת כמובן מורכבת יותר. ריצ'ר פרש משירותו בצבא היבשה של צבא ארצות הברית בדרגת מייג'ור, לאחר שפיקד על יחידה 110, יחידת עילית של המשטרה הצבאית, ועוטר בכוכב כסף ולב ארגמן. במהלך הקריירה שלו לקח חלק בשורה ארוכה של מבצעים חשאיים וחקירות מורכבות.

בדרכו ממיין לקליפורניה. הוא מחליט לבקר בלאקוניה, העיירה שבה נולד אביו, סטן ריצ'ר שהיה "נחת די טוב. נלחם בקוריאה ובווייטנאם" (עמוד 392). והנה, בארכיון העירוני, מתברר לריצ'ר שמעולם לא התגורר בעיירה אדם ששמו ריצ'ר. הסיפור שרץ במשפחה היה שסטן עזב את המקום ולא חזר, אבל עכשיו, תהה ריצ'ר, כלל לא ברור האם בכלל היה כאן מלכתחילה?

במקביל, לא רחוק מן העיירה, נקלעים שורטי ופאטי, שני קנדים צעירים היו בדרכם לניו-יורק לצרה. מכוניתם שבקה חיים והם מקבלים סיוע ממספר גברים צעירים שמפעילים מוטל מבודד, באמצע שום מקום. בעוד ריצ'ר מתחקה אחר חיי אביו, שורטי ופאטי מבינים שנפלו למלכודת קטלנית, ורק ריצ'ר יכול להצילם ממנה.

מזל שריצ'ר הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף מיומן, הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. "הוא הסתובב וירה למארק בראש. פעמיים. לחיצה כפולה מהירה, נמוך באחורי הגולגולת. מה שמכנים בבסיסי הדרכה צבאיים יריית מתנקש. לא שמישהו יודה בזה" (עמוד 377).

בנוהל, קראתי את הספר בלילה אחד. אין ספק שצ'יילד יודע לכתוב ספרי מתח. מנגד, נראה שהפעם הוא פחות השקיע, ואף שההנאה מובטחת, הרי שזה הפחות מוצלח מבין ספרי הסדרה. בסוף, כמו שאני תמיד כותב, דמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, אבל צ'יילד כותב מתח טוב באמת, כך שאי-אפשר שלא להתמכר.

לי צ'יילד מביא אלינו עוד פרק בעלילותיו של ג'ק ריצ'ר.
הפעם ג'ק ריצ'ר עובר ברכו בעיירה קטנה שבה, לפי הסיפורים, גדל אביו, כדי להתחקות אחרי המשפחה ולהשלים פרטים שלא ידע אודות חייו של אביו מולידו שהלך לעולמו משכבר.
תוך כדי החקירה הוא מכה את האדם הלא נכון ובכל הופך למטרתם של הנוקמים. עניין זה מקשה קצת על המשך החקירה ושולח אותו למקומות שמזמנים לו השלמת פרטים מצד אחד אבל גם שאלות חדשות וסכנות מהצד השני.
במקביל, שני צעירים קנדיים מעמיסים מזוודה ויוצאים לכיוון ניו יורק כדי לנסות לשפר את חייהם. הם נקלעים למוטל שבו מתרחשים דברים מוזרים שלא מאפשרים להם להמשיך בדרכם כפי שתכננו.
בסוף, כמובן, זה מתחבר גם לג'ק ריצ'ר.
הסיפור כתוב בקצב טוב, בסגנון של צ'יילד שהוא טיפה מתפלסף, והשליש האחרון, כמובן מאוד מותח.
לחובבי הז'אנר.