ביקורת ספרותית על חמישה שבועות בכדור-פורח (1985) - מסע גילויים באפריקה,שערכו שלושה אנגלים מאת ז'ול ורן (וורן)
ספר טוב

---

את הספר "חמישה שבועות בכדור-פורח" (הוצאת ספרית מעריב, 1985) מאת ז'ול וורן קראתי בעודי ילד, והוא זכור לי כחוויית קריאה מופלאה. בספר יוצאים הדוקטור הבריטי סמואל פרגוסון ומשרתו הצרפתי, ז'ואי, למסע חקר בן חמישה שבועות מעל יבשת אפריקה, בכדור פורח. לשניים מצטרף חברו הטוב של פרגוסון, דיק קנדי, "צייד מושבע, והרי זה דבר טבעי מאין-כמוהו לבן קאלדוניה, שהרבה לשוטט בהרי ההיילאנדז. קנדי הוחזק כצלף נפלא בקאראבין" (עמוד 14).

פרגוסון וקנדי "הכירו זה את זה בהודו, בזמן שבו השתייכו שניהם לאותה החטיבה. בעוד דיק קנדי צד נמרים ופילים, ליקט סמואל פרגוסון צמחים וחרקים" (עמוד 16). נוכח העובדה שבשלהי המאה התשע-עשרה עדיין נחשבה אפריקה לנעלם גדול ולא ממופה, ברור לדוקטור שמוטב שלצידו יהיה מומחה בסיור ובלחימה דוגמת קנדי.

על השלושה עוברות הרפתקאות שונות ומשונות, שאחת מהן, מרדף שמנהלים אחריהם פרשים ערביים ברחבי הסהרה, זכורה לי במיוחד משום שבה כמעט איבד ז'ואי (שאחראי כמעט תמיד לרגעי ההומור בספר) את חייו. מזל שקנדי, בדומה לחברו הדוקטור, הוא איש פעולה וכאשר עמד פרש ערבי להטיל את חניתו בז'ואי, "קנדי, עיניו פקוחות וידו יציבה, עצר אותו בירייה והפילו לארץ" (עמוד 217).

בקיצור ספר כיפי וממולץ.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על חמישה שבועות בכדור-פורח (1985) - מסע גילויים באפריקה,שערכו שלושה אנגלים