ביקורת ספרותית על האישה שלא הייתה מאת אילה בן-פורת
ספר בסדר

---

גיבורה חדשה נולדה, פקד סיגל שמש-לוין.

חוקרת במשטרה, אמא לשלושה עם מבט חד, אינטואיציה בשמיים ואינטליגנציה רגשית אך גם חדורת מטרה עד כדי אטימות לכל הסובב אותה, הנפגעים העיקריים הם משפחתה, במיוחד שירה ביתה המתבגרת ויחסיה המורכבים עם בעלה מיכאל.
סיגל עברה חיים לא קלים, אבא שנעדר, אחיות מתנכרות ואמא שלא באופק אבל היא חוקרת משטרה קשוחה ואנושית מעל הכל.

סיגל מקבלת לידיה תיק נעדרת בשם יפית נעים, אמא לשניים שבוקר אחד פשוט נעלמה ולא נודעו עקבותיה.
סיגל שאמורה רק להעביר דו"ח למפקדת החדשה שלה, נשאבת אל תוך החקירה למרות שהתיק היה שייך לפקד אחר, היא בשלה, למרות שאסור לה להתעסק עם נעדרים בגלל התמוטטות שעברה בחקירה אחרת, למרות שהיא מקוממת עליה את חבריה השוטרים, סיגל מריחה משהוא והאינטואיציה עובדת.
בד בבד עם התקדמות החקירה, סיגל שוב שוקעת, מזניחה את הבית, את הילדים ואת הבעל ובעיקר את עצמה ושוקעת שוב לקריסה גופנית.

יפית נעים, הנעדרת בחורה אניגמטית בית ילדים טלויזיה וטו לא, מי היא? איפה היא?
ככל שסיגל מתחקרת את בעלה של יפית גם הוא מיכאל, ראבק חסרים שמות גבריים, לקרוא בשם זהה לשני גיבורים בספר, לסופרת פתרונות....
שם דבר לא עולה בחקירת הבעל, הבת, החברה דאז, הקולגה בעבודה, השכן.
אותם תשובות אותה תמונה, בחורה פשוטה, בלי אויבים ובלי אוהבים.
חיים קשים עברו גם על יפית, יתומה מאם אבא מתנכר ואחות אחת שברגע נורא של תאונת דרכים הפכה לסיעודית, שיפית היא הנפש היחידה שבאה לבקרה.
מה קרה ליפית?
המחשבות לא עוזבות את סיגל.

כולם גורסים כי היא התאבדה אבל סיגל ממשיכה לחקור אל אף למרות כל הקולות שעוצרים אותה, החום הגבוהה שתוקף אותה, היחסים העכורים בבית.

והסוף.... הוא דוקא מאכזב, למרות שהוא סגור, מוסבר ומובן, הוא לא ברור ולא מוסבר ובטח לא מובן. משאיר המון שאלות פתוחות וגם קצת תמיהה, היתכן.....??

אני נהנתי מהספר ומהגיבורה, פקד סיגל שמש-לוין למרות הסיום המאכזב.

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על האישה שלא הייתה