"האישה שלא היתה" הוא חגיגה לחובבי המתח והבלשות ואני שמחה שאיתו פתחתי את שנת 2020. חיפשתי משהו קליל, שמתחיל ומסתיים כאן, עכשיו ומהר. זה מסוג הספרים שנגמעים בשלוק אחד. הספר הנוכחי מגולל חקירה בתיקי נעדרים, ובמיוחד של הנעדרת יפית נעים.

אילה בן-פורת חושפת יחסים בין החוקרים במחלקת החקירות במשטרה, בין חוקרים לנחקרים, וחושפת פרטים אינטימיים מחיי המשפחה והזוגיות, של האדם שנמצא מאחורי מסכת החוקר.

הכתיבה רגישה ומעניקה תחושה של אמינות ובעיקר מרתקת. למרות זאת, אל תטעו אומנם יש כאן משטרה וחקירה, אך זה אינו ספר מתח קלאסי, ויחד עם זאת הוא מעניין ולופת.

כוחו של הספר מתמקד בחוקרת פקד בסיגל שמש-לין ממשטרת גבעתיים. סיון מתבקשת על ידי נאוה ספקטור, להכין סיכום של תיקי הנעדרים מחמש השנים האחרונות.

מתוך חמשת תיקי הנעדרים שסיון הניחה על שולחנה, נמצאו תמונות של שלושה גברים ושתי נשים. הם קיימים ולא קיימים, עם סיפורים חסרים וקטועים. מכל החמישייה תפסו את עיניה התמונה של יפית נעים. משהו בדמותה לא הניח את דעתה של סיון.

מי שלא מרוצה מהמשימה שהוטלה על סיגל היה בעלה מיכאל. הוא מביע התנגדות ומפציר בה לא לקחת על עצמה את הנושא על כתפיה. עמוד 32: "את לא זוכרת מה זה עשה לנו אז? זה כמעט גמר אותנו, אנחנו לא נעמוד בזה..." למה? מה קרה אז?

יפית נעים, אם לשני ילדים ואשת איש. החליטה ב-14 בנובמבר לפני חמש שנים, לעזוב את הכול מאחוריה לקום וללכת.
אקט שניראה הזוי ובלתי נתפס במיוחד לאישיותה. למרות שהחקירה בזמנו בוצעה על ידי צביקה שנחשב לחוקר מיומן, סיגל מקבלת החלטה לפתוח מחדש את החקירה על יפית נעים.

ככל שהחקירה מתקדמת סיגל חושפת אמיתות שלא קיבלו התייחסות בחקירה שבוצעה לפני חמש שנים. הקולגות יוצאים נגדה, בעלה מתנגד, הבית שלה מתפרק, ברם סיגל מתעקשת ולא מרפה.

התלונה על היעדרותה של יפית הוגשה של ידי בעלה, בבוקר שלאחר היעלמותה ששב הביתה בסוף היום. הוא מצא צלחת עם ערימה של פרוסות חזה עוף מופשר על שיש המטבח, הר של חולצות לגיהוץ על הספה בסלון, ומכונת כביסה שסיימה את פעולתה לפני כמה שעות. בחדר השינה נמצא גם הטלפון הנייד של יפית... מוזר...

המידע העיקרי שסיון מצליחה להבין מכולם: שהנעדרת הייתה אישה אנמית בשגרת יומה. התרכזה בגידול ילדיה, עבדה ונהנתה לצפות בטלוויזיה. היא נהגה לבקר את אחותה מירב, שאושפזה במוסד סיעודי לאחר תאונת הדרכים קשה שהותירה אותה צמח. הן היו שתי אחיות שהתייתמו מאם, ואב שפנה לפרק ב' כשהאם החורגת לא בדיוק חיבקה ואפילו סילקה אותן.

סיון נוברת בעברה של יפית נעים ולא מרפה. היא חוקרת את בעלה של יפית מספר פעמים, שכנים, עובדים ממקום עבודתה, ומצליחה לקבל מידע נוסף מהבת הגדולה, שבזמנו הייתה בת עשר וכיום כבר בת 15. באמצעות כל פירור מידע שהיא אוספת, וחוש שישי מפותח סיון אולי מתקדמת לפתרון אבל, לא זה לא קורה כל כך מהר.

החקירה של הבעל מתעתעת וקשה לסיגל. מה יש בו שכל הזמן מטריד אותה? העדינות שלו? ההיסוס? משהו אצלו בכל השיחות איתו, מעורר אצל סיגל עצבנות לא מוסברת. מצד אחד הוא משתף פעולה ונראה גלוי לב ומצד שני, הוא עשוי רבדים ושכבות. בכל פעם שסיון מצליחה לקלף שכבה, מבצבצת לה עוד שכבה תחתיה. בכל מפגש עימו סיגל מרגישה שמידע מסויים חסר ונותר מעורפל. סיון מקשה את עורפה, ושמה לה למטרה לחשוף את אותו היבהוב שלא מתגלה במלואו. הדברים שנאמרים על ידו סבירים והגיוניים אבל חסר משהו...

תוך כדי החקירה היא מבינה שכל הנחקרים לא אומרים לה את כל האמת. היא חופרת, מחטטת ומגששת אחר מידע שהביא את יפית להחלטה ההזויה לעזוב את משפחתה וללכת.... לאן? למה? איפה?

העלילה מתקדמת בקצב נהדר ומחולקת לפרקים, שבד בבד בשילוב החקירה נחשפות מערכות יחסים בין הדמויות לרבות פיתולים מרתקים.

הקריאה מלווה בשאלות של: האם יפית התאבדה? נחטפה? בגדה בבעלה? איפה הגופה? מה גרם להחלטתה? האם עזבה מרצונה?

התשובה לתעלומה ולשאלות שתשאלו את עצמכם במהלך מלאכת הקריאה– בסוף הספר.

אהבתי את עקשנותה וקשיחותה של סיגל, בעלת האינטואיציה וחדורה מטרה. סיגל ללא תמיכה של בעלה ומשפחתה, לא מניחה לאף פירור של אינפורמציה להסתתר, גם אם המחיר שהיא תשלם עליו הוא פגיעה חמורה בילדיה ובזוגיות. סיגל חיה לפי המשפט של סוקרטס: "חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לאדם לחיו.", ועד שלא פתרה את התעלומה לא נחה דעתה.

עיצוב הכריכה על ידי נועה שניר מקסים. יש כאן שתים או שלוש נשים... זה רמז קל ולכן כדאי שתקראו.

זה לא ספר גדול, והסוף הפר מעט את ציפיותיי, ולמרות זאת הוא לופת, כובש, מסקרן וקל להתחבר לדמויות.

אני נהנתי.

בשורה התחתונה מה שרואים מכאן לא רואים משם.

לי יניני

הוצאת כתר, פרוזה מקור, מתח, פעולה, 309 עמודים, 2019

האישה שלא הייתה

כתבה: אילה בן פורת
הוצאת כתר 2019

ספרה השני של הסופרת אילה בן פורת הוא מותחן בלשי נפלא על היעלמויות ומסיכות, חיים גלויים ומה שמסתתר מאחוריהם, על יחסים בין בני זוג ובין הורים לילדיהם, ההתמודדות עם אובדן ובעיקר על חיים שמשתנים בבת אחת ועל הרס בלתי מוסבר של מה שהיה פעם משפחה אוהבת (או שלא?)

יפית בן נעים נעלמת יום אחד ומשאירה מאחור בעל ושני ילדים. במבט ראשון נראה שאין להם מושג מה קרה לה. אמנם ההיעלמות שלה נחקרה על ידי חוקר מיומן, אבל מאז חלפו חמש שנים ולא נמצא שום הסבר לאן נעלמה ולמה. דווקא כשכולם כבר בטוחים שלא כדאי לבזבז זמן ולעסוק בתיק מחדש, מתעניינת במקרה חוקרת משטרתית עקשנית ומסורה, סיגל שמש - לוין. העובדה שקיבלה לידיה את התיק כאחד מתיקי הנעדרים שעליה לסכם, לא מונעת מסיגל מלפתוח מחדש את החקירה, למרות שקיבלה לידיה את התיק רק לצורך סיכום.

המסע של סיגל לגילוי האמת שמאחורי ההיעלמות של יפית בן נעים לא קל. ככל שמתקדמת החקירה היא לא מצליחה לאחוז בשום שביב מידע שיוביל אותה לקצה חוט. אינטואיציה דווקא יש לה, והרבה. לא שזה עוזר לה, להיפך. כולם יוצאים נגדה, אומרים לה שאסור לה לעסוק בענייני נעדרים בכלל ובחידת היעלמותה של יפית בפרט. אבל סיגל לא מוותרת.
בתחושה פנימית ואינטליגנציה רגשית מפותחת היא מבינה שמישהו לא מספר לה את האמת. היא רק לא יודעת מי בדיוק ומה מסתירים ממנה. סיגל מוצאת את עצמה רודפת אחר רוח רפאים בדמות אישה נורמטיבית לחלוטין שנעלמה יום אחד ואין בחייה שום אויב, מריבה או מוזרות בולטת במיוחד.

התאהבתי במיוחד בדמויות האנושיות והפגיעות שבספר. נשים, גברים וילדים שיש להם חולשות ומעצורים, שמנסים להמשיך קדימה למרות הכאב וחוסר האונים שבחייהם האישיים. הדמויות עמוקות עד שנראה שאנחנו ממש מכירים אותן, שאנחנו מצליחים לנחש מה הן מסתירות ומה הן בוחרות לגלות. אלא שמה שנראה לנו כל כך ברור מסתבר בהמשך כמבוך אינסופי של שאלות חסרות תשובה.

לא אספר איך מתפתחת העלילה כדי לא לפגום בחוויית הקריאה. אני די בטוחה שאת החווייה הזו לא תשכחו גם אחרי שתסיימו לקרוא.

הספר מומלץ בחום רב. אין ספק שכל מי שאוהב לקרוא מותחנים משובחים יאהב מאד. חוץ מזה, נקווה שבקרוב יצא עוד מותחן בלשי של סיגל שמש לוין.

גילוי נאות: הסקירה נכתבה כחלק מקבוצת השגרירים של הוצאת כתר-מודן, שאליה אני שייכת.

עד כמעט סופו של הספר נהניתי במידה בינונית מעלילה מעניינת - אך פשטנית מאוד.
שתי עלילות חיים מקבילות: חייה של האישה שנעלמה, ובמקביל חייה של החוקרת המשטרתית המנסה לחקור מה עלה בגורלה של הנעלמת.
חשתי מראש, שכל הפתעה ופריצת דרך בחקירה תתגלה, שזו לא הדרך. כי זו דרכו של סיפור בלשי.
מושקעת בחקירה עבודה ומחשבה רבה: האם התאבדה? האם נרצחה? האם בגדה בבעלה??
ופתאום שלושה עמודים לפני הסוף נפתרת התסבוכת! איך? למה?? - לא ברור.
מעין אכזבה על פשטות התוצאה.

ספר מתח שעושה את העבודה. לא ספרות גדולה אך טובה מספיק בשביל לרתק את הקורא לאורך כל העלילה ומקנה תחושת אמינות. הגיבורה הראשית, בלשית משטרה, והנעדרת, שתיהן מתפתחות לכדי דמויות ממשיות ומלאות. ישנם קוראים שהתלוננו על סוף פשטני מידי. אני מסכים שישנה בעייתיות בסיום הספר, אולי דווקא כי אינו סביר מספיק. ובכל זאת, שכספר מתח בלשי, העלילה והדמויות אמינים והספר מומלץ כבידור איכותי.

ספר מתח קולח ומהנה. הספר מאוד ישראלי, כוונתי שהוא מורכב מההוויה הישראלית - ביחסים בין הדמויות, ההתנהלות היומיומית, הרקע של הדמויות - מודגש המאפיין הישראלי ולא האוניברסלי. למשל, השרות הצבאי שנמצא ברקע, הטרדה מינית, מערכת החינוך, יחסים בין בני זוג (פה דווקא מודגש יוצא הדופן), היחס בין משפחה וקריירה - בקולם מודגש הצד הישראלי.
הסיפור מסופר מנקודת מבטה של סיגל, חוקרת משטרה שמחפשת נעדרת. את דמותה של סיגל אנחנו רואים דרך האנשים הסובבים אותה, היא מחפשת את הנעדרת ולא נותנת לאף אחד להתקרב אליה או להפריע לה, ולא רואה את המחיר האישי שהיא משלמת.
העלילה מלאה תהפוכות, כולל הסוף, השונה ממה שציפינו לו. אני בהחלט מחכה לסיגל בספרים נוספים.

סיגל השוטרת מתבקשת לעבור על תיקי נעדרים.
אחד התיקים הוא על יפית שנעלמה מביתה לפני כמה שנים ללא אף רמז .
בהתחלה חשבתי שהספר כתוב די פשוט - אבל לאט לאט התחברתי לסגנון ודי נהנתי ממנו.
הספר אינו ספר מתח אלא ספר של תעלומה וחקירה.
מרכז הספר הוא על בדידות והיחסים בתוך המשפחות ובתוך העבודה.
סיגל השוטרת עובדת יותר מידי שעות ומאכזבת את ביתה ובעלה.
סיגל לא יכולה להבין שהמשפחה קודמת לכל. זה חזק ממנה.
מיכאל בעלה של יפית ומאיה ביתה נותנים עדות מוזרה במשטרה.
האם יש להם מה להסתיר ? או הם סתם אנשים מופנמים ?
כוחות שונים במשטרה מנסים להוריד את סיגל מהחקירה ללא הצלחה.
הספר מסתיים בצורה חד משמעית.
אבל - אילה בן פורת הסופרת נתנה לסוף הספר טעם של עוד.