![הודו - יומן דרכים [מעריב - 1986] - עזריאל קרליבך](/100x154/bookimages/covers1/13540.jpg "הודו - יומן דרכים [מעריב - 1986] - עזריאל קרליבך")
ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 באוקטובר, 2019
ע"י מורי
ע"י מורי
השנה היא 1955 ומי שהיה העורך המיתולוגי של העיתון מעריב, עזריאל קרליבך, מבקר בהודו ורושם יומן דרכים. כל המקומות בהם המליצו לו לבקר בהם, בחר אחרים. ממלונות מסודרים נמנע ואף בטאג' מאהאל לא ביקר, באשר זה כלל לא מבנה שנבנה בהשראה הודית, כי אם מוסלמית.
קרליבך כותב בצורה נמלצת מאוד וקשה היום לקוראו. הכתיבה לא ממש זורמת, פומפוזית לעיתים. מה שהיה אז אולי כבר לא תופס היום. כך או כך, הודו מדינה מיוחדת מאוד. כמה מספרים לסבר את העין והאוזן: אז מנתה שלוש מאות ושבעים מיליון נפש, היום מיליארד ושלוש מאות נפש. אופס, נולדו עוד כמה אלפים. 14 לשונות רשמיות היו אז, היום 22 ובכלל מוכרות בהודו למעלה ממאה לשונות. כדי לתקשר עם כולם פשוט עוברים לאנגלית.
שבע שנים עברו מרגע הכרזת העצמאות ועד לביקור של קרליבך. ג'ווהרלל נֶהרוּ הוא ראש הממשלה, אדם שלמד בטריניטי קולג' שבקיימרידג', דובר אנגלית רהוטה ובז למנהגיה הרבים של הודו, בהם הרפיון של ההודי המצוי, שלל הפסלים המצויים בכל מקום ושלל הלשונות שאינן מאפשרות תקשורת מינימלית. אבל זה כבר די בסוף הספר וכבר בהתחלה, במליצות רבות, קרליבך עומד נפעם אל מול התופעה הקרויה הודו, שלה מאתיים וחמישים מיליון פרות מחמד ומפאת ההתחשבות מנמלה ועד פיל, בשר לא יבוא אל פיהם ואפילו לפרות אין לרוב מה לאכול, לא כל שכן להודי המצוי.
רבות נאמר על שיטת הקאסטות, השייכות מלידה ועד מוות לרובד חברתי של ההודי המצוי וחוסר היכולת לעלות לרובד נכבד יותר. רוב העם שייך כמובן לרובד הנמוך והעני. למרות זאת, ב-1955 קרליבך נפעם מכך שהאלימות בהודו אפסית, הרצון לפתור בעיות באלימות לא קיים, הודו אף אינה ששה אלי קרב כלפי שכנותיה. היום העניינים פשוטיים פחות, אבל הם לא פשוטים בכל מקום על פני הגלובוס. וגנדי? סירב לשלם לפקיסטן פיצויים, חטף 3 כדורי אקדח ומת. מזכיר משהו?
שאלות רבות של משפחה, פרנסה, אלימות כבר אמרתי, נראות אחרת בהודו משאר העולם, אף דת אחת מהן. רוב ההודים הינדים ולמרות זאת, לא מפריע להם שיש דתות אחרות. מוזר, אבל רוב דרום מזרח אסיה פנו והפכו בודהיסטים אף הם ואינם מחפשים אל(וה)ים משלהם. תפישת החיים ההודית אין לה פשוט אח ורע על פני הגלובוס. בתחילה עוד ניסה קרליבך להתווכח עם מלוויו על החיים בהודו, אט אט הבין שזה חסר תוחלת ונותר כעד בלבד.
למרות המגרעות והזמן שחלף, ספר ראוי.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
Pulp_Fiction, התפישה של אי-אלימות (אהימסה) ככל הנראה לא מקובלת על כל ההודים. מי שמאמינים בה באופן המובהק ביותר הם הג'יינים שהם צמחוניים עם אמונות מעניינות, כגון אי אכילת שורשים, הכוהנים שלהם מנקים את הדרך כדי לא לרמוס נמלים וכו', והקדוש שלהם, בהובלי (גומטשווארה), מתואר כמי שפרש מדרכי האלימות. הנציג הבולט של תנועת האהימסה בעידן המודרני היה מוהנדס קרמצ'נד גנדהי, אך גם בתקופתו היתה לו השפעה חלקית בלבד.
|
|
|
משה
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מהספרים הטובים ביותר שנכתבו על הודו בידי ישראלי. למרות שנכתב ב-1955/6 לא נס ליחו.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תודה לכולם, בינתיים. כנראה שקרליבך אינו רק מליצי, הוא גם בעל קטרקט בעיני
הפובליציסט.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
בהודו לא חסרה אלימות קשה.
ההודים שחטו כמה שנים קודם לכן בפוגרומים יותר ממיליון פקיסטנים. מאז ומעולם הודו הלא אלימה ניהלה מלחמות קשות מול שכניה וגם הצטיידה מזמן בנשק גרעיני. על אונס, רצח, שוד וקבורת אלמנות אני כבר לא מדבר. כנראה שקלקול הקיבה שמערביים חוטפים בהגיעם לשם גם מסמא את עיניהם.
אבל אהבתי לקרוא את הסקירה שלך. |
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מצטערת, אבל דווקא באותן שנים, שנות ה- 50 וה- 60, פרחה בהודו תופעה, עליה היו אחראים מאפיונרים הודים, שאפשר לקרוא לה:
'בוא ניקח ילדים יתומים, נהפוך אותם לנכים, ונשלח אותם לקבץ נדבות'. אף אחד לא ממש התייחס לזה אז, כי ילדים היו משוללי זכויות כמעט בכל העולם. ומי שהגיע להודו מבחוץ בטוח לא ראה את זה. ובקיצור, היתה אלימות בהודו, גם אז. אלימות קשה. זה שלא ראו אותה - זה משהו אחר. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
נצחיה, על איזה ספר מדובר ?
כתיירים אנחנו בדרך כלל לא רואים את כל התמונה. "נער החידות ממומביי" מציג תמונה פחות רומנטית, ונראה שבהודו יש מכל אלה - גם עושר רוחני, עולם של שירה, פילוסופיה, ריקוד, מיתולוגיה וכו', וגם עולם של פשע, הבדלי מעמדות קיצוניים ועוני כבד, כפי שקיים בהרבה מדינות מתפתחות. עם זאת, נראה שגם עוני עמוק מתקבל בהודו ברוח של קבלה והשלמה כחלק מהגורל, וניתן לראות משפחות שגרות ברחוב ועדיין מסתדרות, ואפשר לראות אצלם חיוך על הפנים, שלא רואים גם במקומות שמשופעים בכסף. |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
בקרוב אכתוב ביקורת על ספר העוסק בעוני בהודו.
חכה, לא דומה בכלל להתרשמות הרומנטית של קרליבך. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ברור שלא אז. היום יש בכל פינה.
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
סקירה נפלאה - בארור שיש אלימות שם בהודו ההינדית.
ויש שוחד,סמים,זנות וכו'. ובין כל זה מלא מלא אהבה.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מקבל התיקון בברכה.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מחשבות, זה ספר מרתק, שמציג את הודו בצורה מוחשית ונראה לי שאקרא אותו שוב בהזדמנות.
תיקון - למרות שמוצאו של הבודהיזם מהודו, רוב ההודים הם הינדים ולא בודהיסטים. מלבד ההינדים והבודהיסטים, ישנם גם ג'יינים, שהם מעניינים במיוחד, סיקים, נוצרים ומיעוט מוסלמי גדול (ובטח עוד כמה דתות). |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
