הלוואי ויקרא. אם יזדמן לך להשוות את התרגומים אשמח מאד כמובן. :)
תודה על הקישור לאתר. יידיש היא שפה נהדרת.

היטבת לכתוב.

את כתבי שלום עליכם אני משיג טיפין טיפין - רובם בתרגום י.ד. ברקוביץ, חלקם בתרגומים אחרים. יהיה מעניין להשוות למשל את טוביה החולב אצל אהרוני מול ברקוביץ. בכל אופן, לגבי הדור הנוכחי, אם יקרא את אהרוני דיינו.

אוסף אמירות ביידיש:
http://lama-yiddish.blogspot.com/2012/06/blog-post_07.html

למזלי הרב נמצאים אצלי כל כתבי שאול טשרניחובסקי. אלה דווקא כל כתבי שלום עליכם בתרגום י.ד. ברקוביץ שאני מחפש ומתקשה למצוא.
אולי כדאי באמת לבדוק בספריות העירוניות, אבל לבי אומר לי שאם הוצעו לקהל באי הספריה, בוודאי נמצאו להם בעלים מאושרים.

אתה צודק לגבי התרגומים של אריה אהרוני. הם קרובים למקור הרבה יותר מאשר אלו של י.ד. ברקוביץ כיוון שבדומה לשלום עליכם, הוא הרשה לעצמו להשתמש במשלב לשוני מתאים, כפי שמדובר בפי העם.

היידיש הייתה בראש ובראשונה שפת העם ושלום עליכם הפליא להבין זאת כשהשתמש במיני מימרות ומילים ייחודיות שמקורן ביידיש החיה. העובדה הזו תרמה לאהדתו הרבה בקרב יהודי אירופה, שזכו לספרות יפה בלשון אמם, שנגעה בבני מעיהם כפי שלא היטיבה לעשות אף שפה אחרת.
י.ד. ברקוביץ, להבדיל, הלביש את לשון שלום עליכם באצטלא דרבנן כשתרגם לעברית, וקירב אותה ללשון המקורות שלא הייתה מדוברת דווקא. אני מניח שהוא קיווה להחזיר עטרה לישנה כשעשה זאת (והיטב עשה), אלא שהוא איבד הרבה מהנופך ההיתולי והעממי של הדברים ולכן גם מהאטמוספרה של העיירה היהודית ששלום עליכם היטיב כל כך לצייר בחיות שאין דומה לה.
התוצאה היא שהעברית של ברקוביץ מרצינה פנים אל הקורא, בעוד זו של אהרוני מדובבת נאמנה את רוחו של שלום עליכם.

למרות הכל ובעוונתיי הרבים, תרגומי י.ד. ברקוביץ חביבים עליי, על שום הפנינים הלשוניות הנדירות שעד היום חרוטות על לוח ליבי. אני חושב שמעולם לא קראתי עוד תרגום מופת בעברית צחה כשל ברקוביץ, שבעצמו הפליא למשוך בשבט סופר. מעל לכל אני זוכר את הקללות, שמעולן לא שמעתי פיוטיות וציוריות כמותן. כל כך מצאו חן בעיניי שמדי פעם אני משתדל להעלותן על דל שפתיי ולקלל מלוא הגרון את מכובדיי החביבים עליי מכל (ולמחמאה אני מחשיב להם את אלו!).

ובעצם, למה לי לכחד את האמת? אין לי זיכרון נעורים מתוק יותר מאותם ימים שבהם הייתי שב מהלימודים כשאחד מתרגומי ברקוביץ באמתחתי, מתיישב אל כרי הטחב וגזעי האורנים שבחורש הקרוב לביתי וקורא ומפליג במחשבותיי לכתריאליבקה של שלום עליכם שבה צחוק ודמע משמשים בערבוביא. והנה, למעשה בזאת חשפת את סוד תמונתי כאן.

אברש, תודה על הארותיך.

בהחלט ישנם בספריות ספרים שעין קורא לא שזפה אותם במשך שנים רבות. כאשר הספריה מקבלת ספרים חדשים, בדרך כלל הספרים הלא מבוקשים הם אלה שמוסרים מן המדפים, על מנת לפנות את מקומם לספרים החדשים, מבלי לשקול את איכותם.

אני ממתין לספריה שתזרוק לעברי את כל כתבי שאול טשרניחובסקי (שכנראה הוצאו מהספריות כבר מזמן) :-)

לגבי התרגומים של ספריו של שלום עליכם, הבנתי שאריה אהרוני מתרגם בצורה יותר מדוייקת מאשר י.ד. ברקוביץ, משום שהאחרון מנסה להעלות את רמת הכתיבה מעבר למה שנכתב במקור. דוגמא לכך צירפתי בסקירה.

פרפר, תודה על הסקירה ועל השיתוף. אל תרפינה ידיך באשר לנוער בימינו.
אני בעצמי קראתי את כל כתבי שלום עליכם בתרגום י.ד. ברקוביץ כשהייתי בן חמש עשרה לערך. מדי שבוע הייתי נכנס אל היכל קודשה של ספרנית בית-הספר, שלמגינת ליבה ראתה אותי פונה שוב ושוב דווקא בכיוון אותו אגף נשכח מלב של ספרים כרסתניים ומתפוררים. באופן אבסורדי היא ניסתה לשדל אותי בדברים בכל פעם, שאולי אנסה את רבי המכר העכשוויים שבוודאי יתאימו יותר לאיש צעיר שכמוני. אבל אני, נער סורר שכמותי, לא שעיתי לדבריה.

כשהצצתי בכרטיסי הקריאה של הספרים, בהם מופיעים שמות הקוראים האחרונים ששאלו אותם, מצאתי שרובם בעצם לא נקראו מעולם, להוציא את "טוביה החולב" שנקרא עשרים וחמש שנים לפני שהעזתי להעלותו מקברו המאובק.

ובכל זאת, אני משוכנע שעוד יש בני ובנות נוער שימצאו עניין בספרים שכאלה. כל מה שצריך הוא רק שיאירו להם את הדרך אליהם. :)

בת-יה,
הצדק עמך. הפרשנות המקובלת ל"ברותים" היא "ברושים", והיא אפילו מופיעה (קרי וכתיב) לצד המקור ברוב הסידורים. ככלל, אנחנו מוצאים שהאות ת' בארמית מתחלפת עם האות ש' בעברית לעיתים קרובות, כמו במילים "תורא" (שור), "תמניא" (שמונה, ומכאן גם "תמנון", שלו שמונה זרועות ציד).

בת-יה, תודה על ההסבר ל"ברותים".

אם אני חושב על טיסה לחו"ל במטוס, קונה כרטיס וטס, זה הגיוני ויש לכך הסבר טכנולוגי שמאפשר את קיומו, לפחות בעולם המודרני. אם אני אומר את ה"שם המפורש", או עולה של שטיח, ממלמל מילות קסם ומתחיל לעוף בלי אמצעי טכנולוגי בעל הסבר, אז כנראה אוכל לחסוך הרבה כסף על טיסות :-)

יש תקוות שלא מתגשמות, אבל הן הגיוניות, כמו להזמין מקום בבית מלון או במטוס. ייתכן שזה לא יתקיים בסופו של דבר, אבל לא בשל היות הדבר מיסטי, אלא בשל כך שאנשים יכולים לעשות טעויות ומכונות יכולות להתקלקל. לעומת זאת, למלמל משהו ולטוס ללא כלי טיס זו אמונה משוללת בסיס הגיוני, ומכאן שהיא מיסטית לחלוטין, ורוב הסיכויים שלא תתגשם....( תמיד כדאי להשאיר פתח קטן לאפשרות שהמיסטיקה תעבוד בכל זאת ;-))

חג שמח !

המשך ... (סליחה אבל אני לא אוהבת סירים שרופים -:) ) ברותים הם ברושים. המקור בארמית, ולמעשה ברוש העברי זה שבוש של ברות הארמי.
מבחינתי, כל מחשבה דמיונית היא מיסטיקה. ברור לי שיש מי שמנסה להפריד, אבל איפה בדיוק עובר הגבול. זה למעשה כמו עניין השמים. כשאנחנו אומרים שמים אנחנו מתכוונים לכחול שאנחנו רואים מעלינו, אבל הכחול הזה מתחיל מהאדמה. ככה שיוצא שאנחנו כולנו עומדים בעצם בתוך השמים.

עכשיו הולכת לחפש את הספר שכיוונת אותי אליו...
וחג שמח. לכולם...

סליחה, התכוונתי לשלום עליכם. לא עגנון. מתקנת. תיכף המשך....

בת-יה, אני לא יודע אם נסיון לתכנן את עתידך יכול להקרא בשם מיסטיקה, אך להגיד את השם המפורש ולעוף זו בהחלט מיסטיקה.

לא התכוונתי שהאהבה הינה הגיונית, אלא שהרצף הסיפורי הגיוני, למעט החזרה הלא מובנת בכל פרק על ההסבר מיהי בוזי. אולי זה נסיון ליצור איזושהי מסגרת, שבקריאה רציפה נראית מיותרת, למעט בפתיחה ובסוף הסיפור.

שיר השירים המקורי אכן נפלא. לא מוכר לי ספר של עגנון בעניין, אך ישנו ספר מקסים בשם זה שעומד כיצירת אמנות בפני עצמה בשל ציוריו של שרגא וייל ואפשר למצאו כאן.

דרך אגב אני עדיין מנסה להבין מה פירוש "ברותים" משיר השירים פרק א' פסוק י"ז: " קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רחיטנו [רַהִיטֵנוּ] בְּרוֹתִים׃".

פרפר צהוב, מיסטיקה היא הדבר הכי הגיוני שקיים! לראיה: כשאתה מתכנן ללכת למקום כלשהו אתה תמיד מדמיין
קודם את הדרך, כי אם לא תדמיין את הדרך סופך ללכת לאיבוד. ככה כשמזמינים מקום לטיול או כשקונים בית וכו'.
בנוסף, אין באהבה שום דבר הגיוני. אהבה היא מכלול של רגשות. ולמצוא תירוצים למה התאהבתי - זה טמטום בריש גלי.
ויש עוד דוגמאות רבות לחיים שלמים ונפלאים חסרי היגיון.
בקיצור, 'שירי השירים' גם התנ"כי וגם של שלום עליכם נפלאים. מומלץ.

חני וסקאוט, אני אופטימי ללא-תקנה לגבי הציפיות שלי מבני הנוער :-)
התרגום של אהרוני לא קשה לקריאה ויחד עם זאת גם איכותי.
בתקופתי למדו את "סיפור פשוט" ואת "והיה העקוב למישור" של עגנון, והספר הזה קליל מאוד בהשוואה אליהם.

יפה! נוסף לרשימה! לא נראה לי שבני נוער יקראו דבר כזה...אולי מעטים. שלום עליכם הפך למיטיבי לכת וחבל, כי הוא מצוין.

פרפר אתה יומרני מדי אם ההמלצה שלך היא גם לבני נוער. הלוואי. כתבת נפלא ומכבד את שלום עליכם. וסיפור האהבה כל כך תמים ויפה.