חמש ימות גדולות יש בצפון אמריקה והגדולה מביניהן היא ימת סופיריור. על חופה חיו בתחילת המאה העשרים, שומרי המגדלור שתפקידם היה לדאוג לתקינותו, להפעילו בתקופות החורף הקשה, ולהפעיל צופר אזעקה בערפל כדי להזהיר אוניות. וכל זאת בבדידות משפחתית, עם אמצעי קיום מינימליים שנשלמים בציד, דיג,לקט וגידול ירקות.
לא קל לחיות שם בתקופה ההיא, ועם זאת יש שלמות של עבודה ועמל.
כזאת היא המשפחה בקרבת של מגדל באטל איילנד שליד פרינלי, הבנות אליזבת ואמילי, האח צ'רלי ואחיו שנהרג במלחמת העולם השנייה ודמויות נוספות.
ציר הסיפור הוא הקשר שבין האחיות אמילי ואליזבת.
אמילי, נערה שהיום הייתה מוגדרת בדרגת אוטיזם, מופנמת, ועם זאת מתקשרת היטב עם הטבע, בעלי חיים וצמחים. יכולת התבוננות שלה מתבטאת בציורים מדויקים של טבע ודומם.
אליזבת , תולעת ספרים ותאבת דעת שלומדת בצמא כל מה שאימה וסביבתה נותנים, בין השאר, מוזיקה.
הספר מביא אווירה קסומה שכל אחד מאיתנו היה מאמץ חלקים ממנה, אולי בתוספת מכונית, סמארטפון, טלוויזיה ועוד מני אמצעים, ש"מקלים על החיים".
היום כל זה טבע בחדשנות טכנולוגית, המגדלור נשלט מרחוק על ידי מחשבים, גם חשיבותו ירדה עקב ניווט אוניות לווייני, מי שומע היום על טביעת אוניות כך סתם? כך שהספר מנציח תקופה רומנטית שלא תחזור.
הכותבת ג'ין פנזיול , השכילה ליצור טכניקה של גילוי התקופה והמשפחה רובד אחר רובד באמצעות מורגן נערה , תלמידת תיכון מבית אומנה אשר מגלה את המארג וההיסטוריה המשפחתית בסקרנות ונחישות. הגילוי הוא מעודן וחושף אוירה שרקעה מתואר לעיל בצורה יפה ואנושית מאוד.
אני ממליץ על הספר, הוא קשר אותי בעבותות קסם לסביבה, מקום ומשפחה, שמקבלת את הנתונים ופועלת לפיהם.
לדעתי אפשר היה לוותר על הפלונטר שנוצר בסופו, והפתרון ה"מיוחד" שהסופרת בחרה.

חמש ימות גדולות יש בצפון אמריקה והגדולה מביניהן היא ימת סופיריור. על חופה חיו בתחילת המאה העשרים, שומרי המגדלור שתפקידם היה לדאוג לתקינותו, להפעילו בתקופות החורף הקשה, ולהפעיל צופר אזעקה בערפל כדי להזהיר אוניות. וכל זאת בבדידות משפחתית, עם אמצעי קיום מינימליים שנשלמים בציד, דיג,לקט וגידול ירקות.
לא קל לחיות שם בתקופה ההיא, ועם זאת יש שלמות של עבודה ועמל.
כזאת היא המשפחה בקרבת של מגדל באטל איילנד שליד פרינלי, הבנות אליזבת ואמילי, האח צ'רלי ואחיו שנהרג במלחמת העולם השנייה ודמויות נוספות.
ציר הסיפור הוא הקשר שבין האחיות אמילי ואליזבת.
אמילי, נערה שהיום הייתה מוגדרת בדרגת אוטיזם, מופנמת, ועם זאת מתקשרת היטב עם הטבע, בעלי חיים וצמחים. יכולת התבוננות שלה מתבטאת בציורים מדויקים של טבע ודומם.
אליזבת , תולעת ספרים ותאבת דעת שלומדת בצמא כל מה שאימה וסביבתה נותנים, בין השאר, מוזיקה.
הספר מביא אווירה קסומה שכל אחד מאיתנו היה מאמץ חלקים ממנה, אולי בתוספת מכונית, סמארטפון, טלוויזיה ועוד מני אמצעים, ש"מקלים על החיים".
היום כל זה טבע בחדשנות טכנולוגית, המגדלור נשלט מרחוק על ידי מחשבים, גם חשיבותו ירדה עקב ניווט אוניות לווייני, מי שומע היום על טביעת אוניות כך סתם? כך שהספר מנציח תקופה רומנטית שלא תחזור.
הכותבת ג'ין פנזיול , השכילה ליצור טכניקה של גילוי התקופה והמשפחה רובד אחר רובד באמצעות מורגן נערה , תלמידת תיכון מבית אומנה אשר מגלה את המארג וההיסטוריה המשפחתית בסקרנות ונחישות. הגילוי הוא מעודן וחושף אוירה שרקעה מתואר לעיל בצורה יפה ואנושית מאוד.
אני ממליץ על הספר, הוא קשר אותי בעבותות קסם לסביבה, מקום ומשפחה, שמקבלת את הנתונים ופועלת לפיהם.
לדעתי אפשר היה לוותר על הפלונטר שנוצר בסופו, והפתרון ה"מיוחד" שהסופרת בחרה.