ביקורת ספרותית על אמזלג מאת יוסי סוכרי

---

הכריכה הצנועה של הספר עם כיתוב שם הספר ושם המחבר ותו לא, בעלת המראה הנזירי משהו עלולה מאוד להטעות. כי בתוך הספר עולם ומלואו של רגשות תחושות ורגשות היוצר מערבולת סמיכה וססגונית בדיוק ההפך מהחיצוניות. וסוכרי, הוא הרי רב אמן, הוא יודע להתנהג עם המילים, כן. והוא עושה את זה טוב. כי אף על פי שהספר כמעט חסר עלילה קראתי אותו בשקיקה כמו כוס מים צוננים ששותים ביום חם וממשיכים לחפש את הטיפות הבודדות שנותרו בקרקעית הכוס.

אז מיהו אמזלג?

עמנואל- מנו אמזלג הוא גבר בתחילת שנות החמישים, מרצה בפקולטה, אינטלקטואל ונהנתן לא קטן העומד בפני גירושים מאם שני ילדיו הדס. אבל זה לא עיקר הסיפור. הסיפור הוא אמזלג עצמו. כשנישואיו התפרקו נראה כאילו כל חייו סטו וקיבלו תפנית מה שהצריך אותם לחשב מסלול מחדש. הוא משתבלל ומתכנס לתוך עצמו ומתחיל מסע חיפוש עצמי. זו היתה תקופה קשה לאמזלג. הפרידה מאשתו, והפרידה מהוריו, משניהם בו זמנית, ופה מתמקד הסיפור. הפרידה מההורים, הידיעה שאתה כבר לא חלק ממישהו בוגר ממך, אתה עומד לבדך. מי אתה? מאיפה באת? אנה תלך? ופה מתחיל אמזלג במסע. מסע של חיפוש עצמי, של זהות. זהו לא רק סיפורו האישי של אמזלג. זהו סיפור של דור שלם שעשה כל שביכולתו להתרחק מהשורשים המזרחיים, מהשורשים הללו שהצמיחו עצים מרובי ענפים אבל הם, הדור השני, חיפשו עצים אחרים להיתלות בהם. זה עוד הגיל בה הבושה שולטת בך. בושה על התרבות שההורים צרכו שכללה מוזיקה אחרת, בושה על הלבוש האחר. הידיעה שאתה שונה מאחרים, אבל זה עדיין גיל צעיר בכדי להבין שהשוני הזה בסופו של דבר גם מייחד אותך. זו הבנה שתגיע עם השנים. כמו הזיכרון שעולה בראשו של אמזלג במסיבת הסיום של כיתה ד' התחנן בפני אמו שתתלבש כמו שאר האימהות, אבל זו לא שעתה לתחנוניו ובערב המסיבה צעדה בשערי בית הספר עטופה בשמלה בצבע טורקיז משל היתה זמרת לבנונית מפורסמת (עמ' 23).

לא משנה איזו דרך עשית בחייך וכמה התרחקת משורשיך, מגיע הרגע בו אתה עוצר ועושה את הדרך חזרה. חזרה אל כל מה שהשלכת מעליך וביקשת להתנתק ממנו. כי מגיע רגע בחיי אדם בו הוא מבין שגם אם המציא לעצמו חיים אחרים הזהות שלך היא חלק בלתי נפרד משורשיך. והרגע הזה בו אדם מתפייס עם עצמו הוא רגע מזכך, רגע של שחרור.

אמזלג, שחובב אופנת עילית ולא היסס להוציא 1500 דולר עבור חליפה של מעצב על, מעשה שעלה לו במחיר של משכורת חודשית, יודע שזה לא רק לשם המותג. הוא לא שוכח מאיפה בא, אבל נהנה לראות את הדרך שעשה. כל הקניות של הבגדים היוקרתיים הן בעבור אמזלג רק ציוני דרך בדרך הארוכה מאז ימי ילדותו. זה לא רק בגדים שישמשו כסות לעורו. זה פיצוי למחסור שהיה אז, כשאמו היתה לוקחת קרעי בדים ותופרת לו ולאחותו עולם שלם.

מי שנהנה לקרוא על אמו של סוכרי בספרו הקודם בנגזי-ברגן- בלזן, יקבל אותה פה במהדורה מבוגרת. מסעו של אמזלג לערי הולדתו של הוריו לאחר מותם מהווה מעין סגירת מעגל, וכך גם מסעו של אמזלג. חוזרים לנקודת ההתחלה אבל עם תובנות חדשות, פיוס והשלמה.

והכתיבה של סוכרי- שפתיים יישקו.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אמזלג