ביקורת ספרותית על אמזלג מאת יוסי סוכרי
ספר בסדר

---

אני מסכים לרוב הביקורות על הספר.
אין ספק, יוסי סוכרי מוכשר ובזכות זאת יצר ספר דינמי על חיפוש זהויות בחברה הישראלית, במיוחד ליוצאי מרוקו ולוב.
בעצם חיפוש הזהות הוא מלחמה פנימית שלו. הוא ממשפחה "מעורבת" , האם מלוב והאב ממרוקו, הוא גדל על ברכי החינוך המערבי, וכל הלבטים שלו מיהו, מתבטאים אצלו בדרכי חשיבה מערביים ופילוסופיים אירופאים כמו דרידה ואחרים. אין כאן קמצוץ מרוקאי לובי.
גם החיפוש שלו הוא סינתטי כמעט סכריני. אז בסיפור הוא הלך פעמיים לבית כנסת מגרבי בפרדס כץ ושבוע שלם הסתובב עם האווירה תקועה בראשו. ומה יצא מזה?
בכלל בקריאה שאלתי את עצמי מה קרה לפרק של הנישואים הראשונים, מהם יש לו שני ילדים, דוד ואנה, ובהם חי עם אישה "אשכנזיה" (אני מתעב את ההגדרה), מה לעזאזל קרה לך שם? מדוע אין לזה חשיבות?
אתה רומז כי החותן שלך אמר לך בחתונה כי "אני שמח שקיבלתי אמזלג ולא איזה אוסט יודן". הם התנגדו לך כי אתה פילוסוף שבעיניהם זה אדם חסר יכולת לפרנס משפחה.
הספר מחמיץ את נושא של ביטוי הזהות המוגרבית שלך במערכת היחסים הראשונה.
הילדים שלך אהבו ללכת לסבתא וסבא שלהם. בתך אנה היא זאת שפתחה את הדלת להיסטוריה המשפחתית בלוב. והם יודעים למזג מזרח ומערב.
אז הבעיה היא שלך מר אמזלג.
לכן, מה מוזר כי בסוף הספר הנך רוצה להקים בית ספר שילמדו בו על "התרבות העשירה שממנה באתם" (פניה אל הוריו של אמזלג בביקור על קברם).
למה ליצור גטו חדש? אם היית אומר כי הנך רוצה בית ספר פלורליסטי שבו ילמדו גם את תרבות יהדות המגרב, יחד עם תרבויות אחרות , אתיופית למשל, ניחא.
והכי מוזר, הנך שמאלני.
ואולי זה הגיוני. במקום ניכור ותלישות "אשכנזית" תיצור ניכור "מגרבי". " עולם ישן עד היסוד נחרימה..".
לשמחתי זה לא ילך. בית ספר "שבח מופת", ותאטרון "גשר" הם דוגמאות שנראו כסגרגציה של התרבות הרוסית, והגשימו את עצמה כתרבות פלורליסטית נפלאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אמזלג