ביקורת ספרותית על שברי זכוכית מאת שרה מונטה
ספר לא משהו

---

ספר שהתחיל טוב, אבל הלך והדרדר...
באופן כללי הסיפור, שמסופר בגוף ראשון מחולק ל-2 חלקים, בראשון מספרת הגיבורה על הילדות בחיפה, בשנות ה-50, וזה החלק הטוב של הספר.
אבל אחרי הילדות מגיעה ההתבגרות ואיתה מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה הטראומטיות. החלק הזה של הספר חלש מאוד, צפוי ולא משכנע.
לכאורה יש סוד על אירוע טרגי, שקרה בסוף המלחמה, אבל הסוד צפוי והתייחסות הגיבורים לגילוי הסוד רק מעצבנת.
יש עוד נקודה שהרגיזה אותי - הגיבורה מתנהגת כאחרונת הנשים הסמרטוטיות, שמספיק שהגבר שלהן עושה קצת פוצי-מוצי והן שוכחות את הריב והוויכוחים שקרו רק לפני 2 דקות או יומיים.
יש כאן התייחסות לנושא הלם-קרב, שבזמנו לא היו מודעים לו, ולכן מובנת ההתייחסות הבעייתית לחיילים שחזרו עם טראומות מהמלחמה, אבל כל הכתיבה בחלק השני לא מתעלה לרמה סבירה ועמוסה בקלישאות וכתיבה רשלנית.

» ביקורות נוספות של רפיס
» ביקורות נוספות על שברי זכוכית