עוד ספר נהדר של קוטזי, מפליא שאין אף ביקורת על ספר זה.
ספריו של קוטזי מאוד חביבים עלי, הסיפור הוא לרוב פשוט מאוד ועם מספר מועט של דמויות, כשהדגש הוא על מארג היחסים והמתחים בין הדמויות.
ספר זה מסופר מפיה של אישה צעירה שאת שמה קוטזי לא מזכיר. היא חיה יחד עם אביה, אשתו השניה, המשרת ואשתו בחווה מבודדת בלב הסוואנה הדרום אפריקאית ובמרחק של יומיים הליכה ממקום הישוב הקרוב ביותר. אמא של המספרת נפטרה והאב מביא אישה שניה בת גילה של המספרת לביתו. המספרת שונאת את האשה החדשה לכאורה ללא סיבה נראית לעין, אלא מקנאה. נרקמת מערכת יחסים של קנאה, שנאה, אהבה, תלות ושאר רגשות בין הדמויות ובנוסף יש גם כמה טרגדיות שמוסיפות עניין רב לסיפור.
קוטזי בנוסף מפליא לתאר את השממה, הריחוק, הבדידות והחלומות של אדם החי בשממה, חלק מהטקסט ממש מדיטטיבי.
הספר זכה בפרס C.N.A שנחשב הפרס הספרותי החשוב ביותר בדרום אפריקה. הוא זכה בפרס הזה שלש פעמים בחייו (גם על חייו וזמניו של מיכאל ק' ומחכים לברברים).
ב-1987 קיבל את פרס ירושלים וב-2003 קיבל פרס נובל לספרות.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



