ביקורת ספרותית על הדברים הראשונים מאת ברונו ויירה אמרל
ספר בסדר

---

ספר מבטיח, שפורט לפרוטות את הבטחותיו.
גיבורנו, ברונו, נמצא במשבר קיומי, שבו הוא נפרד מאשתו מסיבות לא מספיק מוסברות, זאת במקביל ל"פרידה" ממקורות מחייתו, וחוזר לשכונת ילדותו, לאמו, לרחוב ול"מוסדות" שאפיינו את ילדותו ונעוריו. מין חזרה לרחם.
החזרה הזאת מאמתת את הפתגם של הרקליטוס כי "אין אדם יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים". השכונה השתנתה וגם האדם. הוא נשען על אירועים וזיכרונות שעברו מטמורפוזה, חווית החיים בשכונה זאת דורשת עיבוד מחדש.
מבוא זה יצר אצלי צפיות לפתרון הניגוד שהוצג בעמימות מסקרנת.
וכך, לאחר חמישים ותשעה עמודים, נפסק רצף זה ומסרט בנוסח טריפו הועברתי למצגת של שקופיות. החל מהצגת מקרה של ולדנית שעברה חמש הפלות כי אינה משתמשת באמצעי מניעה וכלה בסיפור אהבה של ז'יקה עם מולטית.
הסיפורים מעומדים בזכות עצמם מתוך מחשבה כי לנו הקוראים תפקיד לספוג רושם ולחוות פרבר בליסבון.
כל סיפור כתוב מעמדה של ניכור. הכותב אינו חלק מהסיפור אלא כמציץ מבעד לחלון זכוכית. וניכור זה מקרין על הקריאה ומונע הזדהות עם הדמויות.
הספר זכה בארבעה פרסים ביניהם פרס סאראמאגו, דבר שמגביר את תסכולי מדוע מגיע לו.
אולי הפספוס שלי? מי יודע.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הדברים הראשונים