ביקורת ספרותית על האחות מאת לואיז ג'נסן
ספר לא משהו

---

אפשר לומר שאת הספר הזה ״שרדתי כדי לספר״..
גרייס איבדה את חברתה הטובה צ׳ארלי כך מתחיל הספר, המשפט האחרון שאמרה לה צ׳ארלי לפני מותה ממשיך להדהד במוחה והיא מנסה למצוא תשובות לשאלות שיש לה, כדי למצוא את התשובות היא יוצאת למסע חיפושים אחר אביה הביולוגי של צ׳ארלי. להפתעתה היא מגלה את אחותה של צ׳ארלי-אנה, או לפחות ככה היא מציגה את עצמה, גרייס בטוחה שמישהו עוקב אחריה אך האם אלו כדורי השינה שמטריפים את דעתה?
הספר נע בין אז להיום ומזגזג ביניהם. התחלת הספר בהחלט גורמת לסקרנות רבה סביב כל סיפור מותה של צ׳ארלי, רוב הנסתר על הגלוי והרבה תשובות מתחמקות או שקרים חפוזים גורמים לתהות על קנקנה של גרייס ולנסות להבין מה מסתתר מתחת לפני השטח.
גרייס גרה עם דן שגם הוא כמוה גדל יחד עם צ׳ארלי, היחסים ביניהם לגמרי מתדרדרים עקב מותה של צ׳ארלי ועד שהם קצת מצליחים להתאושש מגיעה אנה.
עד כאן הכל טוב, אמרתי לעצמי סבבה מסקרן נמשיך לקרא אבל איכשהו במהלך הספר הרגיש לי כאילו הסופרת מנסה לרקום עלילת מתח סוחפת מגיעה לנקודת שיא ולבסוף מביאה איזה פתרון סתמי וריק שלא באמת מקדם את העלילה(למשל ואשתדל בלי ספויילר, לגבי מי שעוקב אחריה). השקרים נערמים, הדמויות קצת לא יציבות לטעמי ובסופו של יום העלילה כל כך מיותרת וסוף הספר רחוק מלהיות אמין בעיניי.
אז כן, שרדתי עד סוף הספר כי איכשהו הוא סיקרן אותי בכל זאת אבל הסוף שלו גרם לי להגיד-בזבוז זמן! וחבל, היה לו פונטנציאל.
אז מבחינתי הספר מאכזב אבל כמובן שזה נתון לשיכולכם אחרי הכל כתוב על הכריכה ״מקום ראשון ברשימת רבי המכר באמזון״ אז מי אני שאתווכח?!

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על האחות