ביקורת ספרותית על האלכימאי (מהדורה חגיגית) מאת פאולו קואלו
ספר טוב

---

אני חייבת להודות שקניתי את הספר בהשפעת הביקורות הרבות שמהללות את הספר. הספר הזה נימצא בכל כך הרבה רשימות מסוג "10 או 100 (למפרגנים...) הספרים שכל אוהב ספרים צריך לקרוא בחייו".
ציפיתי לספר שיקסים אותי מהרגע הראשון, שאני ישר אשאב לעלילה ולא אניח את הספר עד שאסיים אותו. בפועל, כשהתחלתי לקרוא את הספר לא ממש התלהבתי ממנו. הרגיש לי שכל עמוד וחצי (אם לא פחות) יש תובנה כלשהי שהנער מגיע אליה, ומרוב תובנות כבר לא הצלחתי להתחבר לעלילה. אבל המשכתי לקרוא את הספר בכל זאת, מנסה להבין על מה כל הרעש.
רק כשהגעתי לעמודים האחרונים של הספר הכל התחבר לי יחד:
הנער מנסה לממש את היעוד שלו וזו המנטרה שלו לאורך כל הסיפור. הנער עוזב את ארצו ואת החיים שהוא רגיל אליהם בעקבות חלום שהוא חולם. הוא יוצא לארץ זרה במטרה למצוא אוצר.
בדרכו אל האוצר הוא מתמודד מול מכשולים שונים, מסייע לאנשים, לומד על עצמו ועל לבו וכן על גישות של אנשים שונים בנוגע ליעוד שלהם ולחלומות שלהם.
בסוף הסיפור מסתבר שהאוצר שהוא חיפש היה כל הזמן הזה מתחת לאפו, במולדת שהוא עזב. אין בנער כעס על התלאות שהוא עבר עד שמצא את האוצר משום שהוא אסף חוויות, זיכרונות, זכה לאהוב ובמילה אחת חי. הוא מוצא אוצרות נוספים: הוא יצא אל ארץ שהוא לא מכיר, מתוודע לתרבות חדשה, לאנשים, לאורח חיים ונופים שונים מאלה שהוא מכיר.

המסר שאני אישית לקחתי מהספר הוא שהדרך שעושים עד שמגיעים לאותו יעד נכסף היא לא פחות חשובה מהיעד עצמו. הדרך היא האוצר, אוצר החיים.

» ביקורות נוספות של אסתייי
» ביקורות נוספות על האלכימאי (מהדורה חגיגית)