מאיה בתי מאוד רצתה את הספר, רק ש 98 ₪ בחנויות הם סכום מוגזם לכל הדעות, המשכתי לחפש לה את הספר. ויום אחד הגעתי לחפציבה רחובות חנות ספרים מדופלמת שיש שם כמעט הכל, חיפשתי ספר לימוד שאותו גם קניתי ופתאום על המדף מולי האלכימאי בסכום נפלא. כשפתחתי את הדף הראשון הייתה הקדשה כאילו זה אני כתבתי רק שכמובן זה לא אני. היה כתוב "למאיצ'וק שלי, נסיעה טובה, אוהבת אמא". הופתעתי מאד מצירוף המקרים, חסכתי לעצמי את ההקדשה למאיה שלי והחלטתי לקרוא.

הספר נקרא על ידי כספר הרפתקאות ילדים. העלילה מדברת על אוצר איפה שהוא במצריים ליד הפירמידות ורועה הכבשים בשם סנטיאגו שהיה רק נער אמור להגיע לאוצר אחרי אותות ומופתים שקיבל מאיזה מכשף שענד את אבני החושן. (תודו שעד כאן נשמע כמו לראות את אלאדין ועלי באבא).
בדרך של סנטיאגו היו מהמורות רבות כמו: מכשף, אלכימאי, מלחמת שבטים, חלומות ואותות, גנבים שגנבו לו כסף. הספר לא עמוק מדי ונמדד בפרמטרים של ספרי ילדים/נוער שכיף לצלול ולהתענג עליהם כמעט כמו במשחק חפש את המטמון.

לגבי התובנות הרוחניות לכאורה שמוצגות בספר והם קלילות לחלוטין. התובנות והמסקנות נלקחו כמעט כתמהיל מאוגד של כל הדתות בעולם. כמו לשים לב לסימנים סביבנו בחיים ולנסות לקרוא אותם. כי הם השפה של היקום! האותות בדרך יובילו אותנו ליעוד שלנו בחיים. והיקום מטרתו לעזור לנו להגשים את ייעודנו ולמצוא אותו ואז מוצאים את האושר האין סופי שהוא תמיד בזמן הווה. בעלילה קיימת חציה טבעית בין דמיון למציאות אבל האלמנטים הקבועים תמיד ישנם כמו: אהבה, והמילה מכתוב בערבית מופיעה כמה פעמים, אני מניחה שהכוונה לגורל, ומה שנכתב מלמעלה אי אפשר לערער עליו. לכן כשהנער פגש בפטימה ליד הבאר הרגיש שנשאב אליה באהבה אין סופית וידע שתהיה האישה שלו. כמובן עוד אחד מהאותות הם האינטואיציה שלנו כבני אדם שתמיד כדאי להקשיב אליה. לא תמיד במילים אבל להרגיש אחד את השני ומה השני משדר לנו. והעובדה שכל הדברים בעולם הם אחד כי הם נכתבו מהיד שכתבה הכל ובראה הכל.

יש לציין שהדרכים בספר מרתקות, הנער הגיע לטנג'יר במרוקו ועבד שם. טנג'יר נשמעת עיר מלאה צבעים ומקווה יום אחד להגיע למרוקו ולראות אותה. והדרך למצריים דרך המדבר שנוכח בספר בכל צורותיו וצרותיו. הרוח השמש הכוכבים והירח הכל נוכח בעצמה והמדבר כמו מכשף את אנשיו החיים בתוכו. גם התיאור של נווה דקלים באמצע המדבר מאוד אהבתי. כמו להגיע לאי ירוק אחרי מסע על גמלים והליכה מרובה.

אז מלבד העובדה שהספר יש בו מסע והרפתקאות הוא משחיל כל מיני הגיגים נוספים שכל אחד מאיתנו יכול להתחבר אליהם. הוא נשמע קצת רוחניקי אבל לא. קראתי על פאולו והבנתי שהייתה לו דרך לא פשוטה בחייו והוא עבר מסע ארוך כדי להבין מה הוא רוצה בחיים.

בכל מקרה אני מקווה שהספר יספק כמה רגעי נחת למאיצ'וק שלי כמכית בבסיס טירונים,
וקטע הזוי שההקדשה על הספר מתאימה לה בול.

אין 3 וחצי כוכבים אבל זה מה שמגיע לספר

שמעתי על הספר הזה שהיה רב-מכר, לפני שנים רבות כמובן, אבל משום מה לא טרחתי לקרוא אותו.
אבל הוא במקרה הגיע לידיי וסוף-סוף קראתי אותו...
ובכן לומר לכם את האמת? לא נפלתי מהכיסא מרוב התרגשות!
הספר נראה לי מין משל ארוך מאוד! כשמסופרת לנו מין אגדה כיצד רועה כבשים
יוצא למסע ארוך מאוד על מנת למצוא איזשהו אוצר...
המשל הזה הוא מאוד דידקטי בעיניי ומשפטים רבים שנמצאים בו נשמעים כמו פתגמים
או משפטים שנועדו מראש לציטוט
הסיפור קריא כמובן ועם הצלחה כידוע לא מתווכחים!
אבל הספר נראה לי "מתאמץ" מדי אז בסך הכל הספר "בסדר" אם כי הוא בשום אופן
לא מגיע לעוצמת הרעש שעשו ממנו בזמנו עד כדי כך שדימו אותו ל"נסיך הקטן" החדש
אז זהו שהוא לא מגיע לשם!
בסך הכל ספר נחמד וקריא אבל לא הרבה יותר מזה.

"איך לא קראת את האלכימאי?"
שמעתי זאת כל כך הרבה (לרוב מיוצאי הטיול הגדול בהודו\דרום אמריקה) והאמת שפשוט לא יצא.
לבסוף נכנעתי ובהחלט הופתעתי לטובה, זאת למרות שלרוב כאשר יש "הייפ" גדול סביב כל דבר החל ממסעדות, סדרות וכו' יוצא שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
הספר הוא קליל, מאוד מהנה והקלישאות המועברות בו עוברות חלק בגרון.
בסיפור הדמות הראשית לוקחת את הקורא למסע מופלא והתחושות והשאלות הגדולות של החיים בהחלט מרגשות.
לא צריך לצפות פה למופת ספרותי אלא לספר שממש כיף לקרוא ונהדר להתבוננות תמימה על החיים.
ההתחלה היתה מעט מעייפת אך הספר שווה ומאוד מומלץ לכל מי שמעוניין בספר הטומן בתוכו כיף גדול תוך העברת מסרים גדולים גם אם בצורה פשוטה.

ניגשתי לקרוא את האלכימאי דיי סקפטית-שמעתי עליו דעות רבות ומגוונות, שניתן לסכן במילת תואר אחת- 'אופטימי'.
אופטימיות נתפסת כחיובית, לרוב, אך כשאני שנתקלת בתיאור דבר מה כ'אופטימי', נדלקות בראשוני נורות אזהרה- כיוון שהטווח בין אופטימיות לעיוורון אינו כה גדול וברור כפי שרבים נוטים לחשוב. ועכשיו, אחרי שסיימתי את הספר, אני אמנם מבינה מדוע עיקרון האופטימיות כה מורגש ונודף מהטקסט, אך לא הזו המילה שבה הייתי מתארת את הסיפור, אלא בוחרת במונח מעט אחר: "שלוות נפש". זהו מושג שנתפס כרוחני, ערטילאי ובלתי מושג, ומכיוון שכך, יש המתנכרים לו- בטענה כי אכן אינו מושג.
אך שלוות נפש היא היכולת לקבל את הרע כזמני, לא נצחי ובר חלוף. היכולת לתפוס את עצמך כנוכח/ת בהווה, כאן ועכשיו, מבלי לחפש השלכות הרות גורל שלו על העתי. שלוות נפש היא יכולת לעצור ולנשום עמוק כשקשה, ולהצליח להיזכר שבסוף כל לילה השמש חוזרת להפציע באופק, לקראת יום חדש.
וזה , לתפיסתי, המסר של הספר הזה. אניח בצד את יכולת הכתיבה הנעימה והרכה של פאולו- כתיבה שזורמת, ציורית כל כך, על פני דפי הספר. שלוות נפש, ואיך היא מרגישה, ואיך להגיע אליה (אם כי נודה על האמת- רובנו נזדקק לטיפול לפני שנצליח להטמיע תפיסה זו היטב בראשיינו)- זה מסר שהייתי רוצה להדפיס באלפי עותקים ולהמטיר על ראשי המונים. אני ממליצה בחום לקרוא את הספר הזה- כיוון שהיכולת לתמלל רגשות ותחושות כה מורכבים היא אינה נחלת הכלל, ובסיפור נעים ועדין, פאולו שוזר שיח שבין אדם לעצמו ובין אדם לסביבתו בסיפור 'מסע הגיבור' קלאסי ומרגש, ממש סיפור אגדה.

לקחתי את הספר איתי לחופשה קצרה בחול כדי שיהיה לי מה לקורא לפני השינה.
לעומת הרבה אנשים שקיבלו המלצות רבות לקריאת הספר אני קניתי וקראתי את הספר ללא ידיעת הביקוש וההייפ הגדול סביב הספר
והאמת ? ספר טוב עם עלילה קלילה ומותחת ובעל מסרים "סמויים" על משמעות החיים.
כתוב באופן קליל וזורם ובלי משיכה מיותרת של הסיפור.
מומלץ, במיוחד לקורא המתחיל או למי שרוצה לשנות כיוון מנושא מסויים.

ספר נהדר וסוחף בפשטותו לצד העמיקות שיש בו. קראתי אותו באדיקות וברצף מרוב הנאה. ממליץ מאוד לכל אחד ואחת לקרוא אותו, ולהכין את עצמכם להנאה וסיפור מופלא.

אני חייבת להודות שקניתי את הספר בהשפעת הביקורות הרבות שמהללות את הספר. הספר הזה נימצא בכל כך הרבה רשימות מסוג "10 או 100 (למפרגנים...) הספרים שכל אוהב ספרים צריך לקרוא בחייו".
ציפיתי לספר שיקסים אותי מהרגע הראשון, שאני ישר אשאב לעלילה ולא אניח את הספר עד שאסיים אותו. בפועל, כשהתחלתי לקרוא את הספר לא ממש התלהבתי ממנו. הרגיש לי שכל עמוד וחצי (אם לא פחות) יש תובנה כלשהי שהנער מגיע אליה, ומרוב תובנות כבר לא הצלחתי להתחבר לעלילה. אבל המשכתי לקרוא את הספר בכל זאת, מנסה להבין על מה כל הרעש.
רק כשהגעתי לעמודים האחרונים של הספר הכל התחבר לי יחד:
הנער מנסה לממש את היעוד שלו וזו המנטרה שלו לאורך כל הסיפור. הנער עוזב את ארצו ואת החיים שהוא רגיל אליהם בעקבות חלום שהוא חולם. הוא יוצא לארץ זרה במטרה למצוא אוצר.
בדרכו אל האוצר הוא מתמודד מול מכשולים שונים, מסייע לאנשים, לומד על עצמו ועל לבו וכן על גישות של אנשים שונים בנוגע ליעוד שלהם ולחלומות שלהם.
בסוף הסיפור מסתבר שהאוצר שהוא חיפש היה כל הזמן הזה מתחת לאפו, במולדת שהוא עזב. אין בנער כעס על התלאות שהוא עבר עד שמצא את האוצר משום שהוא אסף חוויות, זיכרונות, זכה לאהוב ובמילה אחת חי. הוא מוצא אוצרות נוספים: הוא יצא אל ארץ שהוא לא מכיר, מתוודע לתרבות חדשה, לאנשים, לאורח חיים ונופים שונים מאלה שהוא מכיר.

המסר שאני אישית לקחתי מהספר הוא שהדרך שעושים עד שמגיעים לאותו יעד נכסף היא לא פחות חשובה מהיעד עצמו. הדרך היא האוצר, אוצר החיים.

...