כשאתה לוקח ליד ספר של כמעט 700 עמוד (684 ליתר דיוק) אתה מבין שלפניך "פרוייקט" שלא יסתיים בקלות. כשאני קורא את גלבר, אני יודע שלא יהיה קל, אבל יהיה מעניין.

אבל כשלקחתי ליד את "התשה" הייתי בעיקר מסוקרן.

למה גלבר החליט לערוך מחקר דווקא על המלחמה הזו? המלחמה שלא הוכרה כמלחמה, שלא הוכרזה רשמית כמלחמה?

ואכן המסע לא היה קל.

בראש ובראשונה כי גלבר המשיך בקו שהיה עד היום - ראיית מלחמת ההתשה כהמשכה של מלחמת ששת הימים או בתור החזרה הגנרלית למלחמת יום כיפור. ציפיתי לבידוד של המלחמה ובחינתה באופן מרוכז וגיליתי שגלבר "נע על הרצף".

שנית - המחיר הנורא. זו מלחמה שהתנהלה מול מדינה אחת בלבד (מצרים) כאשר בחלק נכבד מהמיקרים צה"ל לא ניצח אלא הוכה ואפילו הובס. ימים נוראיים של עשרות הרוגים. למעלה מ 1200 חיילים הרוגים ועוד אזרחים שעבדו בקו התעלה. מהבחינה הזו טוב עשה גלבר בחשיפת ההיסטוריה, בעיקר כדי לבעוט במיתוסים ולזקק אותם היסטורית.

הספר אינו עוסק במלחמת ההתשה. הוא מעניק ניתוח עמוק ומפורט של המערכת הפוליטית (בעיקר) ושל הצבאית לאחר מלחמת ששת הימים ועד כשנה לפני מלחמת יום כיפור.

הטיפוסים המתגלים בו - דיין, אבן, אלון - סתרו (לפחות אצלי) את התדמית שהייתה לי לגבי כל אחד ואחד מהם. העובדה שחלק נכבד מהמלחמה היה תחת "ממשלת האחדות הלאומית" בהשתתפות מנחם בגין (על כל המשתמע מכך), המעבר מישראל תלויה בצרפת ואנגליה לישראל "אמריקאית", ההתנהגות הדוחה של קיסינג'ר, גולדמן ועוד בני עמנו שפעלו נגד מדינת ישראל בצורה גלויה ומופגנת... טוב שיש ספרי היסטוריה.

לסיכום - ספר טוב, מאיר עיניים, גם אם אינו מושלם.

כשאתה לוקח ליד ספר של כמעט 700 עמוד (684 ליתר דיוק) אתה מבין שלפניך "פרוייקט" שלא יסתיים בקלות. כשאני קורא את גלבר, אני יודע שלא יהיה קל, אבל יהיה מעניין.

אבל כשלקחתי ליד את "התשה" הייתי בעיקר מסוקרן.

למה גלבר החליט לערוך מחקר דווקא על המלחמה הזו? המלחמה שלא הוכרה כמלחמה, שלא הוכרזה רשמית כמלחמה?

ואכן המסע לא היה קל.

בראש ובראשונה כי גלבר המשיך בקו שהיה עד היום - ראיית מלחמת ההתשה כהמשכה של מלחמת ששת הימים או בתור החזרה הגנרלית למלחמת יום כיפור. ציפיתי לבידוד של המלחמה ובחינתה באופן מרוכז וגיליתי שגלבר "נע על הרצף".

שנית - המחיר הנורא. זו מלחמה שהתנהלה מול מדינה אחת בלבד (מצרים) כאשר בחלק נכבד מהמיקרים צה"ל לא ניצח אלא הוכה ואפילו הובס. ימים נוראיים של עשרות הרוגים. למעלה מ 1200 חיילים הרוגים ועוד אזרחים שעבדו בקו התעלה. מהבחינה הזו טוב עשה גלבר בחשיפת ההיסטוריה, בעיקר כדי לבעוט במיתוסים ולזקק אותם היסטורית.

הספר אינו עוסק במלחמת ההתשה. הוא מעניק ניתוח עמוק ומפורט של המערכת הפוליטית (בעיקר) ושל הצבאית לאחר מלחמת ששת הימים ועד כשנה לפני מלחמת יום כיפור.

הטיפוסים המתגלים בו - דיין, אבן, אלון - סתרו (לפחות אצלי) את התדמית שהייתה לי לגבי כל אחד ואחד מהם. העובדה שחלק נכבד מהמלחמה היה תחת "ממשלת האחדות הלאומית" בהשתתפות מנחם בגין (על כל המשתמע מכך), המעבר מישראל תלויה בצרפת ואנגליה לישראל "אמריקאית", ההתנהגות הדוחה של קיסינג'ר, גולדמן ועוד בני עמנו שפעלו נגד מדינת ישראל בצורה גלויה ומופגנת... טוב שיש ספרי היסטוריה.

לסיכום - ספר טוב, מאיר עיניים, גם אם אינו מושלם.