“אני מתחילה בתיאור הדמויות המרכזיות שמככבות בסיפור והנה הם:
דנילו הוא טרוברדור והארפר, דמותו בתחילת הסיפור היא דמות קלילה ודיי שטוחה שמתפתחת לאורך העלילה ומקבלת נפח מוצקות ורצינות.
קלבן הקוסם, רציני להחריד וזעפן לא קטן עם תואר של רב מג ואחד משליטיי מי מצולות.
אליית` אלף כסוף, מרשים ביותר, מרושע בכול רמ"ח אבריו, לוחם מסוכן, שנון תרתי משמע, חריף וציני, בהחלט מוסיף המון תבלינים רצויים לעלילה, אני אישית ממש התלהבתי מהיצור הזה, כן כן רק שהוא לא צדיק, אבל דמותו שבתה את ליבי חה, ילד רע של ממש.
ויש את כול השאר, גמדת, אלף זהוב, לוחמים, שכירי חרב, שליטים וכול מיני דמויות צבעוניות שנכנסות ויוצאות מהסיפור.
ולבסוף יש לנו את האוייב שמציק ומטרטר את כולם, אוייב שבוחש ומערבב, תככים ומזימות לרוב, ברוח צדקנית, כולם נלחמים בו, כול אחד ומטרתו הוא, שלא תמיד חברה של הצדק והשלום, גם הרעים וגם הטובים רודפים אחרי האוייב המשותף.
דעתי על הספר חלוקה לשניים,חלקים מהספר ריתקו אותי לחלוטין, נהנתי מהקצב, מהזרימה החלקה של העלילה,מהחלקים המשעשעים, מותח ושנון.
היו פרקים בספר ששעממו, מפוזרים לכול עבר, והיה קשה לעשות חיבור בין כול הסיפורים הקטנים ועל הדמויות המשנה, המעבר לא היה חלק, מלא פרטים ושמות, שנשכחים אחרי סיום הפרק, והחזרה אליהם דיי הפריעה למהלך העניינים של הדמויות הראשיות.
אני מבינה שהסופרת רצתה לתת מקום לסיפור המסגרת, על המקומות והתנהלות החיים בערים שמופיעות בעלילה, אבל ז בעיני זה לא היה החלק החזק.
אבל ויש אבל, החלקים המוצלחים מצליחים לאסוף את הספר, ולחפות על הפרקים החלשים יותר.
בסך הכול ספר קליל, ואם מתייחסים אליו כאל כזה, מצליחים להנות.
זהו ספרי הראשון מסדרת ממלכות של עוסק באלף האפל של סלבטורה (שדרך אגב מאוד מוצלח)לכן אוליי חסרים לי הרקע והמסגרת של המקומות, הדמויות והתפקידים שקוראי ממלכות מכירים, ואוליי זה קצת העיב על הקריאה שלי את הספר, ולכן אני ממשיכה לספר הבא בממלכות, ונותנת הזדמנות.
מעבר לכך בנימה אישית יותר, הסיבה הנוספת להיותי מרוצה, שאלפים מככבים, ואני הרי מעריצה שלהם, אז כמה שיותר ככה טוב, איילין כותבת אותם טוב, ומחמיאה להם בכתיבה שלה אז על זה מגיע לה ברבו ממני.”
