ביקורת ספרותית על שירי המלחמה הגדולה מאת סיגפריד (זיגפריד) ששון
ספר טוב

---

"בְּכֵיף..."


דייויס כך כתב: "מרגיש בכיף עכשָו".

שִׁרְבֵּט: "כאן וילי, בחיר ליבך, אוהב."

ואיקסים לנשיקות הוסיף בסוף מכתב.

אחרי כוס תה ורום שיפור וודאי קָרֵב.

חש חֹם בגוף, למרות הקור שֶׁבאָסָם.

בכיס משכורת והחורף כמעט תם.



בלילה לא ישֵן. בחשכה גונֵחַ,

בבָקְרֵי ראשון בבית הוא נזכר.

בחליפת שבת כְעֶפְרוֹני שָמֵחַ,

יוצא עם גְוֶון חומת העין לטיול בכפר.

לוחש לה, יד ביד, מילים פשוטות, קצרות,

שֶלְּאָזְנָה עָרבו יותר מכל האחרות.



ואז חשב: מחר בערב שוב,

מבוססים בטיט, לחפירות פונים.

הכל נשכח מלבד מסע עלוב,

ארוך, קפוא. ומגפיי מחורבנים.

הלילה הוא מרגיש בכיף. אך בקרוב הוא מת.

המלחמה תמשיך. סיבה הוא לא יוכל לתת.



זיגפריד שׂשׂוּן (תודו שנדיר לפגוש שילוב שכזה של שם ומשפחה), נולד באנגליה לאב יהודי ממוצא עירקי ולאם קתולית אנגליה, בת למשפחת אמנים ידועה. הוא איבד את אביו בגיל מוקדם, כמה שנים לאחר שהוריו נפרדו.


בהיותו צעיר אמיד ומשועמם למדי ב-1914, תחילה נרתם בהתלהבות לעזרת ארצו, אך עם הזמן התפכח והתאכזב לנוכח הזוועות שחווה, הלך והתמלא זעם עצום על התארכות המלחמה ללא תכלית, על קורבנות השווא ועל אזלת ידם של המדינאים והמפקדים.


בעת שירותו התיידד עם משורר מלחמה מפורסם אחר בשם רוברט גרייבס (ששיר אחד שלו מובא אף הוא בספר) ואנשי ספרות נוספים כמו דייוויד תומס וווילפריד אוון - שניהם נהרגו בקרבות. את אוון אהב אהבת נפש ומותו השפיע על ששון באופן ניכר.
לאחר מות חבריו יצא לפעולות גבורה ותגמול "עצמאיות" וכונה "Mad Jack" על ידי חבריו בשל הסיכון שנטל .


בספר מובאת גם "הצהרתו של חייל" – כתב מחאה אנטי – מלחמתי חריף, שששון הצליח לפרסם בעיתונות והוקרא בפרלמנט ב-1917, בעיצומם של הקרבות . בעקבות כך נשלח לבית חולים לחולי נפש כסובל מ-Shell Shock" ", אך עד מהרה חזר לחזית .


המתרגמת והעורכת לי אדר מיטלמן עשתה מעשה גדול בכך שלקחה על עצמה את מלאכת התרגום (המצוין והמאתגר), העריכה וההוצאה של קובץ שירים נהדר זה. דעתי היא שחובה שדווקא הקורא הישראלי לנוכח מצבה הביטחוני של ארצנו, יוכל לקרוא את אחד ממשוררי המלחמה הגדולים בשפת אמו.


בספר חמישה שערים "בחפירות", "פסק זמן" , "פציעה ומוות", "לקראת שלום" ו"זכרון". בכל אחד מהשערים מובאים שירים שעוסקים בהיבטים הליריים המתאימים לשמם.


כשקראתי את הספר ליבי נכמר, חשתי זעזוע, עצב ושקעתי במחשבות פילוסופיות על תכלית חיינו כבני האדם בכוכב הזה. מדוע אנו בוחרים להמציא לעצמינו סיפורים שבגינם אנחנו מאמינים ששווה למות, לחוות פציעות נוראיות, להרוג ולגרום סבל דומה לאחרים על ידי כלי משחית?...אך מעבר לכך התחברתי כל כך לחוויה האנושית הפרסונלית של אדם מן היישוב שנקלע לתופת. מה הוא הופך להיות? איש צעיר או אפילו לא כל כך צעיר, שמביא את חייו הקודמים, את זיכרונותיו, את בני משפחתו שחיים במחשבותיו, את חינוכו, כיצד הוא עומד במצב שמוחק את זהותו, ששורף את גופו, נפשו ומצפונו?


בשיריו של ששון ניכרת ציניות עצובה שמשקפת את השגרה של המגויסים . היא מכה בנפש בעוצמה רבה ומטלטלת את התודעה.


..."חופשיים! למצעדים הגיע סוף.

את זיו השמש אֹפֶל יהדוף,

אור חלונות מקיף את הַכִּכָּר.

ליל מנוחה לקלעים הנלהבים!

את עיניכם עִצמוּ מול שכל הישר,

מֵאָזְנֵיכֶם, באין חלום, הרחיקו הַתּוִים – צלילים גוועים של חצוצרה באים הֲלום:

"עוד לילה תם, מחר עוד יום".


שיר נוסף שאני רוצה להביא כאן נותן מושג על מורכבות אישיותו של ששון. חרף היותו אדם שהתקרב לאמונת אמו הקתולית , אין הוא נמנע מלהלום בעקרונות ותפיסות של דתו, שלא מסוגלת לספק למאמיניה הסבר מתקבל על הדעת לטבח שריסק דור שלם.


"הֵם"


אמר לנו הכומר: "כשיחזרו יהיו שונים.

הם נלחמו למטרה צודקת, נגד הכופרים.

הם לא כפי שהיו, אותם בנים.

מתקפת אחרונה הובילו, נִגָּר דם חברים,

ודור חדש יקום פה בזכותם –

כי שרו עם המָוֶת וְיָכְלו לו גם!"

"ברור", השיבו הבנים, "כה השתנינו:

הן ג'ורג' איבד רגליו, וביל עִוֵּר מֻחלָט,

וג'ים חטף ישר בלב, גם הוא איננו,

וְבֶּרְט תפש זיבה... קשה למצוא כמעט

חַיָל שלא עבר שינוי, גם אם כַּצֵּל!

ענה הכומר: נסתרות דרכי האל!!"


לי אדר מיטלמן, שכאמור הוציאה את הספר לבדה, בהוצאה עצמית, מביעה תקווה שבני האדם לפני צאתם למלחמה, יקראו קצת משיריו של ששון ומי יודע? –אולי זה יישנה משהו. גם אני שותף לתקווה זו. אם כך, יש לתרגם קובץ זה לעוד שפות, לפרסמו ולהפכו לזמין לכל. לי אישית לקח המון זמן להשיגו (זו ההזדמנות שלי להגיד תודה לפואנטה שהפנתה אותי ל-Book Gallery).

ששון,"פציפיסט מריר ולוחם מאושר"... כפי שרוברט גרייבס כינה אותו ידע להילחם היטב בקרבות המלחמה הגדולה אך השכיל לצאת למאבק באותה מסירות נפש גם עבור השלום. מבחינה זו הוא תמיד יחיה בזכרוני כאחד האנשים הגדולים שאת מפעלם יצא לי להכיר.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על שירי המלחמה הגדולה