ביקורת ספרותית על ימים מתחלפים מאת תמר פרמן אבניסן
ספר בסדר

---

כששירתתי בצבא היה לי ידיד הומו.
הכרתי אותו בבסיס והוא היה אחראי על הציוד במחסנים: שמיכות, מגבות ואפילו שימורים. כל שישי היינו יושבים במשרד שנינו, מפקדנו עסוקים בישיבות סיכום סופשבוע. אני הייתי מכינה קפה והוא היה מביא קינוחים מכל טוב: וופלים, עוגיות והפייבוריט שלי: אננס מתוק להחריד בפחית שהייתי שולה באצבעותיי ישירות לפה ותוך כדי כך מטנפת את השולחן בסירופ מתוק.
הוא היה גוער בי וקורא לי לכלוכית, מנקה מיד אחרי ומתיישב על הדלפק לשחק לי בשיער.
הוא סיפר לי על חייו והוריו והתלבטויותיו במין אנקדוטות משעשעות שגרמו לי לפרצי צחוק. אדם אופטימי היה ואהב את חייו.
אוצר המילים שלו היה וולגרי וססגוני ורבים לא חיבבו אותו. אני חושבת שפשוט נרתעו ממנו אך עבורי הוא היה משב רוח רענן: אמיתי, יחודי וללא מסננים.
כשסיים את השרות קצת לפני אמר שבכוונתו לטוס לאמסטרדם ולתפוס איזה חתיך ועד היום הוא חי שם: מעצב שיער ומשגע את כל ההולנדים.

שמעתי מפיו של חברי סיפורים משובבי נפש, מטורפים, אמיצים ומרגשים והרגשתי חלק מעולמו.
מאוחר יותר אף נחשפתי לספריו של יוסי וקסמן והדרך בה תיאר את ההומוסקסואליות הייתה לא פחות מרנינה אם כי כואבת ווולגרית כמעט באותה מידה.
ברומן ביכורים זה מתארת הסופרת את לבטיו של אסף, בחור מוכשר ואינטליגנט אשר ידע מאז ומתמיד כי נטיותיו שונות.
הוא מתאר לקורא את חייו במעין רשומון ומדלג בין עבר להווה.
מספר את חששותיו הגדולים, את הפחד מחוסר קבלה ואותה הפעם שאביו תפס אותו מתנשק עם חברו בפעם הראשונה ומאז ניתק יחסיו עמו.
בספר שתי נקודות מבט: הבן, אסף ואביו: עמיחי.
שתי הדמויות עוברות שינויים קיצוניים אך לצערי הטקסט לא מביא את המודיפיקציה לידי ביטוי, כלומר, אנו מבחינים בשוני אך לא ברור כיצד הוא משפיע על שאר הדמויות ועל סביבתם.
סוף הסיפור נראה כאילו ״נתפר״ ברגע האחרון ומחוסר ברירה, לא אמין בעיני ותמוה למדי אך יש לציין כי העלילה קולחת ולפרקים אף נוגעת ללב, קראתי אותה בערב אחד וכמעט ללא הפסקה.
מצאתי את הספר מסקרן ובעל פוטנציאל על אף שאינו חף מבעיות וזקוק פה ושם לעריכה נאותה ולו״ז ברור יותר של הנפשות הפועלות.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על ימים מתחלפים