ביקורת ספרותית על שם טוב מאת חואן גבריאל ואסקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בינואר, 2019
ע"י אורי רעננה


בקולומביה, בבוגוטה ואחר כך מתבודד בהרים, חי מאיירינו, קריטוריסט שמפרסם בעיתון "אל אינדפיינטה".
כדי להגיע ממצב של מובטל לדמות משמעותית , עליו לעבור מטמורפוזה, מאדם המנסה למצוא חן אצל כמה שיותר קהלים,לאדם כמו שהסלנג שלנו אומר:" לא דופק חשבון לאף אחד". כמו שהוא מעיד על עצמו :"שלושת הציורים..כבר לא היו רק המחאה של אומן צעיר בעל יומרות אלא נרטיב של בגידת התקשורת, הוקעה של הצנזורה ולעג בוטה על הפגיעות של הבורגנות..".
הפתרון של הממסד לנשכנות זו היא על ידי..מתן פרס. במעמד זה פורש גיבורנו והסופר שמתחבא מאחוריו את השקפת עולמו בדרך שראוי לקרוא זאת ולהנות ממטעמיה.
בין השאר "..עכשיו כשאני חושב על זה, יש לפחות שני דברים שלא השתנו ..האחד: מה שמטריד אותנו, והשני: מה שמצחיק אותנו....הקריקטורות הטובות מחפשות ומוצאות את הקבוע באדם..."..."מורי , ריקרדו..השווה פעם את הקריקטורה לעוקץ, עוקץ טבול בדבש...".
או האמירה הנכונה גם להיום, "אנחנו חיים בזמנים שאיבדו כיוון...אני מספר לאנשים מה קורה. הדבר החשוב בחברה שלנו זה לא מה קורה, אלא מי מספר מה קורה.."

לכאורה, קריקטורה היא יצירה שמרגע ששוחררה עומדת בזכות עצמה. "תאונה" בצורת איור שמשמיץ ללא בסיס , משפיע על הפוליטיקאי, נשוא האיור, ובעיקר משפחתו, ומוביל לשרשרת של תגובות. שבסופן הבומרנג חוזר אל גיבורנו.
ואם חשבנו כי בג"ץ המציא את המושג "אמת לשעתה", הרי כאן הוא מופיע במלוא הדרו וניסיונות צידוקו. אולי השופטים שלנו פשוט העתיקו מן הספר?
הספר מביא הגיגים אלו במסגרת רומן שבו מופיעה מגדלנה, אשתו של מאיירינו. שמה אינו מקרי והוא מציג את הקוטביות של בעלה.
והדמות החשובה שמכה את גיבורנו בפרספקטיבה על עברו והמחירים ששילם על כך, אני משאיר לקוראים לגלות. אצלי היא קבלה מקום רק לאחר סגירת הספר ומחשבות עליו.
יכולת הביטוי ומטבעות הלשון מופיעים ופזורים בכל מקום. כמו " השכחה בלעה את האיש. לא שהדבר הזה מפתיע במדינה שסובלת מאובדן זיכרון ושיש לה אובססיה להווה..., השכחה הייתה הדבר הדמוקרטי היחיד בקולומביה.".
ולבסוף התייחסות ל"עליזה בארץ המראה", שבו המלכה הלבנה אומרת.." זיכרון עלוב למדי הוא זה שפועל רק לאחור". וזאת בהקשר למכלול האירועים הפרטיים וה"ציבוריים" של גיבורנו.
רוצו לקרוא ולתת מתנה לידידיכם חובבי הספר הטוב.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
כתבת ממש מעניין. עושה רושם של ספר שווה.
פרפר צהוב (לפני שבוע וחצי)
תודה על הביקורת.
קשה לראות היום קריקטוריסט כדמות משפיעה כל כך. אולי בעבר ייחסו לקריקטורה חשיבות גדולה, אבל היום זה נראה כפרשנות מינורית, מצחיקה, אך בכל מקרה לא חורצת גורלות.
ייתכן שעודף גירויים בעידן הנוכחי, בנוסף על עור הפיל של הפוליטיקאים (ושל הקוראים), גורמים לקריקטורה להיות אמצעי בידורי ותו לא.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ