ביקורת ספרותית על שישה עורבים - שישה עורבים #01 מאת לי ברדוגו
ספר מעולה

---

***שישה עורבים – שישה עורבים 1 (זה ספר ראשון מתוך זוג, אני חושבת)***

אמ;לק: כן או לא? בטח, הוא ממש אחלה, אבל חשוב שתדעו שהוא לא דומה בשום צורה לרושם הראשוני שהוא עושה

-גילוי נאות: קיבלתי את הספר לסקירה-

תקציר מגב הספר:
קטרדם היא עיר מסחר בינלאומית שמקדשת שני דברים בלבד – כסף ותענוגות. קאז, פושע צעיר ומסתורי שנחוש לסלול את דרכו לצמרת, לוקח על עצמו משימת התאבדות. הצלחת הפעולה לא זו בלבד שתקרב אותו אל הנקמה שאינה נותנת לו מנוח ותעשיר אותו מעבר לכל דמיון אלא גם תציל את העולם מהרס ( =^.^= כי תקצירים לא יכולים שלא להיות אובר-דרמטיים גם אם חייהם יהיו תלויים בכך =^.^= ). כישלון אינו בא בחשבון. קאז מקבץ סביבו צוות יוצא דופן: אסיר מורשע צמא דם. נערה המכונה רוח שחבריה הטובים ביותר הם סכינים. צלף מכור לפעילות ולהימורים. מומחה לחבלה בעל ייחוס מרשים. קורעת לבבות שמצליחה לשרוד רק בזכות קסמה ( =^.^= מה זה אומר בכלל? אין לה מה להצליח לשרוד כי אף אחד לא מנסה להפריע לה לשרוד, ואם מישהו היה מנסה הוא היה נתקל גם בהגנתה של הכנופיה שהיא חברה בה וגם בהגנתו של בית-הזונות שהיא עובדת בו. למה תקצירים תמיד מקשקשים שטויות? =^.^= ) – אבל משימתו הראשונה של קאז היא למנוע מבני החבורה להרוג זה את זה עוד לפני שיצאו לדרך. לי ברדוגו יצרה עולם דמיוני מרהיב אך ריאליסטי מאוד, שבו הרפתקאות מסמרות שיער וסיפורי אהבה ( =^.^= איכ =^.^= ) שזורים זה בזה ויוצרים סיפור מרתק ובלתי נשכח. לי ברדוגו נולדה בירושלים, גדלה בלוס אנג´לס ולמדה באוניברסיטת ייל ( =^.^= אוקיי זה קרע אותי מצחוק כי בספר הזה יש אל בשם ייל! =^.^= ). ספריה צל ועצם, מצור וסופה והרס ותקומה ראו אור בהוצאת אריה ניר.

ומה אני חשבתי:
אם הייתם לוקחים את העלילה של "בית הנייר" וממקמים אותה באחת הערים החופשיות של משחקי הכס, רק שאת הפרופסור ההגון הייתם מחליפים בפסיכופת עם סטייל, הייתם מקבלים את הספר הזה בול.
נכון, זה בכלל לא נשמע כמו ספר נוער – וזה בגלל שהספר הזה הוא באמת לא ספר נוער, ולא משנה כמה יפה סידרו אותו על מדף הנוער המוכרים המסורים בצומת ספרים, לא יותר משמשחקי הכס הוא ספר נוער. אני ממשיכה להשוות את הספר למשחקי הכס, לא בגלל שיש בו מאבקי כוחות ימי-ביניימיים או טוויסטים מטורפים או שהסופרת משחקת רולטה רוסית עם הדמויות (למעשה הספר הזה די לא שייך בכלל לז'אנר הטוויסטי, אלא אם כן סופרים כטוויסטים את כל הקטעים של "התכנית השתבשה נוראות אבל גאון הפשע צפה הכל והכין מראש פתרון מבריק" שמאפיינים את בית הנייר ודומותיה), אלא כי משהו בעולם הזכיר לי מאוד את (החצי המערבי של) העולם של משחקי הכס, וצורת החשיבה של הדמויות, שהספר מורכב מפרקי POV שלהן בגוף שלישי (אכן, כמו משחקי הכס) כל-כך דומה לזו של הדמויות במשחקי הכס, שאם היו נותנים לי לקרוא פרקים מהספר והיו אומרים לי שאלה דמויות חדשות של ג'ורג' מרטין, לא הייתי מטילה בזה הרבה ספקות. בסדר, אז הן בנות שבע-עשרה, אבל מרגישים את זה בערך כמו שמרגישים שדאינריז בת ארבע-עשרה וג'ון סנואו בן חמש-עשרה (ואם אתם מהאנשים הנוראיים האלה שראו את הסדרה בלי לקרוא את הספרים, אז תדעו לכם שאלה הגילאים האמיתיים שלהם). הדבר היחיד שמבדיל בין הספר הזה לספר מבוגרים סטנדרטי הוא שאין בו תיאורים של פטמות (זה, והעובדה המביכה שבצוות של שישה פושעים נוצרו שלושה זוגות רומנטיים. מצטערת אבל זה פשוט דוחה). אז מבוגרים שנמנעים מספרי נוער – הספר הזה בטוח עבורכם לגמרי, ונוער שקצת אלימות מרתיעה אותו וקשה לו להתחבר לדמויות בוגרות מדי – הספר הזה לגמרי לא בשבילכם (ולפני גיל חמש-עשרה לדעתי אין בכלל מה לדבר עליו).
וכעת אשתף אתכם בשאלות רלוונטיות שקוראים דמיוניים כתבו לחתול השיממון:
שאלה: היי חתול, הסקירות שלך הן הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אהבתי מאוד את טרילוגיית הגרישה, האם אוהב גם את "שישה עורבים"?
תשובה: קשה להגיד, כי הספר הזה שונה מטרילוגיית הגרישה בערך כמו שסושי שונה מפיצה – הדבר היחיד שמשותף להם הוא העולם, וזה ששניהם טעימים להפליא (וזה שילדים לא אוכלים סושי). טרילוגיית הגרישה מתאפיינת בעלילה הקלאסית של ספרי פנטזיה לנוער: "הנהיגי מהפכה בעזרת כוחות-העל החדשים והאדירים להפתיע שגילית לאחרונה/נערה פשוטה ותמימה כל-כך שהיא גורמת לך לדפוק את הראש בקיר חצי מהזמן מגלה את ייעודה ואת אהבתה היחידה", ואילו כאן מדובר בעלילת הפשע-המושלם, ובדמויות יש תמימות בערך כמו שבטופו יש טעם: קאז, גיבור הספר, הוא ראש כנופיה צעיר (טוב, תכנית *סגן* ראש כנופיה צעיר) קלאסי – יהיר להחריד, שנון להדהים, נועז להטריף ובעל חוש אופנה משגע (חליפה שחורה, כפפות ומקל עם ראש עורב! אם עושים מזה סרט אני דורשת שג'וני דפ ישחק אותו, ולא אכפת לי שמבחינת גיל הוא יכול להיות סבא של קאז, לא הפריע להם ללהק לסרט של פרסי ג'קסון מישהו שיכול להיות סבא של פרסי אז זה לא צריך להפריע להם גם כאן). חבריו הם זונה עם כוחות הרג/ריפוי (אבל היא הרבה יותר טובה בהרג), זונה לשעבר וסכינאית (יש מילה כזו?) בהווה, השולף הכי מהיר במערב, אסיר נמלט ובן-טובים שהדרדר להכנת פצצות בשירות הפשע והרשע, ולא, אף אחד מהם לא רובין הוד ולא נרתע מרצח או עינויים של כל מי שעומד בדרכם. עם זאת הדמויות מגוונות ומעניינות (בסגנון משחכסי שכזה) והעלילה זורמת ומלאת אקשן, אז אני חושבת שבאופן כללי אנשים רבים (מעל גיל חמש-עשרה!) עשויים לאהוב אותו, זה פשוט לא קשור בשום צורה לטרילוגיית הגרישה.
שאלה: היי חתול, שנינותך היא קרן אור בים של חושך. אני לא אוהב ספרי פנטזיה קלאסיים עם כל מיני קוסמים וערפדים והוביטים, אבל את משחקי הכס דוקא אהבתי. הספר הזה מתאים לי?
תשובה: בהחלט. מינון הפנטזיה בספר לא גדול בכלל מהמינון במשחקי הכס ואפילו נמוך ממנו. בנוסף הוא הרבה פחות כבד, עתיר-דמויות ומורכב להבנה מאשר משחקי הכס.
שאלה: שלום חתול, אני רוצה להיות כמוך כשאהיה גדולה. תגידי, צריך/מומלץ לקרוא את טרילוגיית הגרישה כדי להבין מה קורה בספר הזה?
תשובה: ממש לא. העלילה אמנם מתרחשת באותו עולם אבל במדינה שונה לחלוטין (שמבוססת, נדמה לי, על הולנד? כי לכולם קוראים ואן-משהו ויש הרבה יותר מדי ח' בשמות של דברים), והאירועים שקרו בטרילוגיית הגרישה מוזכרים לכל היותר בהערת אגב שלא קשורה לכלום. אם תקראו את העמוד הראשון בספר, שמפרט את סוגי הגרישות וכוחותיהם (וכשאני אומרת עמוד אני מתכוונת בערך ארבע שורות, זה ממש לא משהו מורכב), אתם יודעים את כל מה שרלוונטי.
אה, התרגום ממש טוב.
וזהו, נראה לי שכיסיתי הכל.

נ.ב
בנוסף לסקירה, החלטתי לפנק אתכם בשני טיפים לחיים:
1. השיטה של "אני אקנה את כל הסדרה בבת אחת רק אחרי שכולה תצא" היא שטות שעושה רק נזק (להוצאה לאור, לאנשים שכן קנו את הספר ולקוסמוס כולו) – וזאת כיוון שאם לא יקנו מספיק עותקים מהספר הראשון, ההוצאה פשוט לא תתרגם את הבאים בתור. אנשים שחושבים שלפחות עם דואולוגיות (מילה שיתכן והמצאתי, שמשמעותה סדרות של זוג ספרים, כמו שישה עורבים, סתם דוגמה) כדאי לחכות לחלק השני כי ההמתנה תהיה קצרה הם עלבון לפועל ח.ש.ב – אז אם הספר נשמע לכם כמו משהו שתרצו לקרוא, תקנו אותו *עכשיו* (חרוז!)
2. מסעדות יתייחסו הרבה יותר ברצינות לבקשה שלכם להוציא את כל הבצל מהמנה אם תגידו שאתם רגישים לבצל
ועכשיו באמת זהו: אני הייתי חתול, אתם הייתם אתם, תודה שקראתם!

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על שישה עורבים - שישה עורבים #01