רומן היסטורי מרגש שמבוסס על פרשה אמיתית ומטלטלת בהיסטוריה האמריקאית.
העלילה נפתחת בשנת 1939 על שפת נהר המיסיסיפי,
שם חיה משפחת פוס – הורים וחמישה ילדים החיים בעוני אך באהבה גדולה ובחופש.
בלילה גורלי אחד, כשהאם יוצאת לבית חולים ללדת,
הילדים נחטפים על ידי רשויות הרווחה ונשלחים לבית יתומים ממוסד, מפוקפק,
בניהולה של ג'ורג'יה טאן – אישה אמיתית שעמדה בראש רשת סחר בילדים “לטובת אימוץ”.
הסיפור עובר בין עברה של אחת הילדות – ריל פוס – לבין ההווה,
שבו אייברי, בת למשפחה דרומית מכובדת, מגלה במקרה סוד משפחתי שמוביל אותה לחשיפת קשר מפתיע אל ילדי פוס.
ספר שקשה להניח מהיד. מומלץ בחום

אחד הספרים המופלאים שקראתי! ריגש אותי כל כך, הכניס אותי לעומק הדמויות.באמת נפלא ממש! לצערי 2 הספרים האחרים שלה היו משמימים ביותר...

"לפני שהיינו שלך" אינו יצירה ספרותית הכתובה בשפה ייחודית בליווי תיאורים ומטאפורות. זהו ספר עוצמתי, אמיץ, מטלטל, על אהבת הורים, אחים, אחיות ועל מחירם היקר של הסודות. לאור העובדות הללו, אני לא מופתעת שהספר כיכב ברשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס.

העלילה מבוססת על תקופה היסטורית חשוכה של רשת בתי יתומים, שחטפה ילדים ממשפחות מעוטי יכולת, ומכרה אותם למשפחות בעלי ממון תמורת בצע כסף!

ליסה וינגייט הקדישה את ספרה לילדים שנעלמו, לאלה שלא נמצאו, ולאותם אנשים שעוזרים ליתומים למצוא בתים. הסיפור עוסק בהיסטוריה של חווה לגידול תינוקות, של בתי היתומים, חוקי האימוץ של ג'ורג'יה טאן, והשערורייה שהייתה סביב אגודת מעונות הילדים של טנסי.

הארגון נועד להציל ילדים מתנאי עזובה ומציאת בתים עבורם. אלא מה, שלמרות המטרה הנעלה, היו גם אינספור ילדים שנחטפו מהורים אוהבים, ללא סיבה, והועברו למשפחות בעלי אמצעים תמורת כסף. מאידך גיסא, לא תמיד המעונות הללו סיפקו לילדים את הצרכים הבסיסיים... ההיפך, הילדים חוו הזנחה, התעללות וניצול. מסתבר שאימהות ביולוגיות הולכו שולל, וחתמו אחרי הלידה על מסמכולוגיה, כשהן עדיין מעורפלות ותחת השפעת תרופות מטשטשות שלאחר הלידה. לעיתים אפילו השתמשו בתחבולה פשוטה יותר, ודווחו לאם הביולוגית שהתינוק נפטר. מזכיר לכולנו פרשה אחרת כואבת לא פחות: "פרשת חטופה תימן"..

בסוף הספר ליסה וינגייט מוסיפה מדבריה, וסוקרת בקצרה את פרשת הרשת של ג'ורג'יה טאן. רק כחמישים שנה לאחר גילוי הפרשה, בשנת 1995 נפתחו המסמכים לקורבנות הרשת!!! לרבים מהקורבנות זה היה כבר מאוחר מידי, ובשביל מעטים זה היה איחוד וסוף לסיפור חייהם.

העלילה מזכירה את הספר "רכבת היתומים" של כריסטינה בייקר קליין שגם אותו קראתי וסקרתי. להזכיר, "רכבת היתומים" סבבה סביב תקופת המשבר הכלכלי העולמי (1929), ועסקה ביתומים שנשלחו ברכבות מניו-יורק למקומות אחרים, במטרה להימסר למשפחות אומנה או, שהועברו למשפחות שראו בהם כוח עבודה זול לתחזוקת משקי בתיהם.

הספר הנוכחי מתחיל ב-3.8.1939, כחודש לפני תחילת מלחמת העולם השנייה בבולטימור – מרילנד. משפחת פוס המונה שני הורים וחמישה ילדים גדלה על סירת מגורים שבנה ברני-אב המשפחה. נוף ילדותם כלל את נהר המיסיסיפי, והמים היוו עבורם חצר המשחקים.

באותו יום, האם-קוויני כרעה ללדת. אלא מה, שהלידה הסתבכה והמיילדת ביקשה מברני, לקחת את קוויני מיד לבית החולים.

מאותו רגע מכונן זה, מיי קרנדול בת השתיים עשרה, נאלצה לשמור על אחיה ואחיותיה: פרן, קמילה, גביון ולארק.

שוטרים שערבו ועקבו אחר הסירה מנצלים את המומנטום, עולים לסירה ומשכנעים את הילדים לבוא עימם, כדי לבקר את האם בבית החולים. אך זו לא הייתה כוונם הטהורה, והם העבירו את הילדים למעון ליתומים.

במקביל, מצטרף לסיפור "על ימינו אנו" המתחרש בקרוליינה הדרומית. הדמות הראשית שמככבת בעלילה: אייבורי סטפורד. היא עורכת דין צעירה, אמביציוזית ומעל לכול בתו של סנאטור בקליפורניה. במסגרת ליווי שערכה באחד הבקרים עם אביה, לחגיגות יום הולדת לשנת המאה לאחת הקשישות באחד מבתי האבות, היא נתקלת בקשישה מיי. מיי בטוחה שזו פרני... מי אחזה בידה של אייבורי ובטוחה שמכירה אותה. יום לאחר אותו אירוע, התקשרו מבית האבות לאייבורי והודיעו לה, שצמיד השפיריות שלה נמצא אצל הקשישה מיי, והיא מתבקשת לאסוף אותו מהמשרד.

אייבורי סטפורד, סקרנית מטבעה, מנצלת את הזדמנות שבאה לאסוף את הצמיד, ולבקר את סבתה ג'ודי החולה בשיטיון, פנתה לחדרה של מיי ...ובמה היא נתקלת? בתמונה של אישה המזכירה את סבתה-ג'ודי... מדוע סבתא ג'ודי מופיעה בתצלום הזה בחדרה של מיי?
היות, ואייבורי סטפורד לא מצליחה לקבל מהסבתא, מידע על התמונה המתנוססת בחדרה של מיי, היא מצידה מחליטה לפתוח בחקירה עצמאית משלה.

שני המעגלים: העבר וההווה מתאחדים, מסירים את הלוט, וחושפים סודות שהוסתרו במשך עשרות שנים.

אהבתי את מיי הנערה בת השתיים עשרה, שכינסה תחת כנפיה את אחיה ואחיותיה. מיי מצטיירת כנערה חכמה, רגישה אמיצה וכובשת. עמידתה בנחישות מול ההתעללות והיחס המחפיר והמחריד, שהיא ואחיה זכו בבית היתומים, ראויים להערצה ומותירים את הקורא מזועזע.

דמות נוספת שאי אפשר לא להתאהב בה: אייבורי סטפורד הרגישה, העקשנית והסקרנית. באומץ לב ובהתמדה היא מסירה את האבק, חושפת סודות וחותרת לאמת.

הכתיבה של ליסה וינגייט פשוטה ונוגעת. הספר ערוך בפרקים קצרים ושזור לסירוגין בין העבר להווה. שתי התקופות מרתקות, מעניינות וסוחפות.

אני לא הצלחתי להסיר את הספר מידיי בסוף השבוע הנוכחי. מהעת שהתחלתי לקרוא נשאבתי אליו, והוא בדרכו שלו ירה לעברי חיצים שחצו אל הלב ולחץ על בלוטות הדמע.

בשורה התחתונה: אף פעם לא מאוחר לגלות את האמת.

מומלץ ביותר בליווי אזהרה לבעלי הלב החלש.

לי יניני

מודן, הוצאה לאור, שפת המקור: אנגלית, ז'אנר: פרוזה-תרגום, 398 עמודים, 2018

בסוף שנות השמונים רעשה המדינה בעקבות תחקיר טלוויזיוני שהביא לארץ מברזיל זוג הורים שטענו שהבת שלהם, ברונה, נלקחה מהם במרמה ואומצה בארץ. הפעוטה ברונה אותרה, ילדה שנקראה קרולין ואומצה על ידי הזוג תורג'מן שהיו חשוכי ילדים וחשבו שאימצו ילדה שהוריה נטשו אותה. בעקבות הסיקור העיתונאי היה גם הליך משפטי ארוך ובסופו קרולין/ברונה חזרה להוריה הביולוגים. הסערה עוד המשיכה כמה שנים אחר כך כשצוות שידור ישראלי החליט לעשות פולואו-אפ וגילה שהוריה של ברונה התגרשו, שהיא גרה בשכונת עוני, וילדה שני ילדים לשני אבות שונים לפני גיל שבע עשרה. הצד הישראלי בסוגיה היה ברור וחד משמעי שהחיים שלה היו יכולים להיות טובים בהרבה לו נשארה קרולין תורג'מן ומתעסקת בגיל שבע עשרה בבגרויות, בתוכניות הטלויזיה האהובות עליה, בדגמים של ג'ינס ובצו ראשון. טוב, אנחנו מודים שלא הכל ורוד כאן. האם היינו מסכימים שפעוט ישראלי יוצא מהוריו ויאמוץ בארה"ב ויחייה בעושר ובלי חובת גיוס לצבא? ומי בכלל מחליט מה יותר "טוב" לילד?

מכאן ואילך אני עובדת לספר, ואני לא מבטיחה להימנע מקלקלני עלילה. אייברי סטפורד היא אישה חזקה, עורכת דין שרגילה לקבל את מה שהיא רוצה, בת למשפחה מבוססת וחזקה בדרום ארצות הברית, ועוזרת בתמיכה בקריירה של אבא שלה. בעת ביקור פוליטי בבית אבות אחת הקשישות גונבת לה צמיד בעל ערך רגשי שאייבורי קיבלה מסבתה. בעקבות הגניבה ומציאת הגנבת אייברי נחשפת בהדרגה לקיומו של כתם אפל בעברה. לא זו בלבד שסבתא שלה היתה מאומצת, האימוץ שלה היה לא חוקי ונעשה בידי רשת שפעלה באמצע המאה העשרים באיזור המיסיסיפי והעבירה במרמה ילדים של משפחות חלשות ועניות לאימוץ תמורת סכומי כסף גדולים.

על רקע הסיפור האמיתי, רקמה ליסה וינגייט סיפור בידיוני שהולך לסירוגין בין ההווה של אייברי ובין העבר שבו ריל בת ה-12 מנסה לשמור על ארבעת האחים שלה אחרי שאימם מתה בלידה ואביהם נעלם. החלק של העבר מרתק. החלק בהווה מתואר בצורה אנמית. אייברי מונעת מסקרנות והיא נטולת דילמות בכלל, גם כאשר היא מפרסמת סודות שעלולים לפגוע במשפחתה, בארוס שלה, במעמד האישי-שלה עצמה. זה לא יכול לעבור בלי עימותים פנימיים וחיצוניים, אבל בספר נדמה שכן. הסוף הוא טוב. טוב מדי, לטעמי. דברים לא עובדים ככה. זה נחמד לראות שריל הפכה להיות קשישה נעימת מזג וחכמה. מה היה קורה לאייבורי לו היא היתה אישה קשת יום, מרירה, פרנואידית וסחטנית?

ולסיכום: נראה שהמציאות מספרת את עצמה טוב יותר.
את הספר אפשר לקרוא ואפשר לוותר.

לא התחברתי