#
בהרים מושלגים אורב רוצח לקורבנו. הוא צעיר, רווק והגבר האחרון במשפחתו. מאחוריו שבעים שנות נקמת-דם ו-44 קברים. הוא ממתין לקורבנו – אותו אינו מכיר במיוחד, אינו עויין במיוחד, אך הוא כפוי להרוג כי אי הריגתו יהיה בושה גדולה למשפחתו המורחבת. כאשר ירצח את קורבנו יהיו לו 24 שעות של חסד בהן יהיה מוגן מרצח. בזמן זה עליו להשתתף בסעודה עבור המת. אם משפחת הנרצח תסכים – יהיה לו חודש ימים שבו יהיה מוגן מנקמה, חודש של סוף החיים. אחרי החודש הוא יירצח בעצמו, אלא אם יכלא את עצמו במגדל-מקלט לכל ימי חייו.
נקמת דם על פגיעה בכבוד, מערכת חוקים מורכבת המסדירה את התהליך. וכמובן – מס על הדם. כי לא יעלה על הדעת להשאיר עניין חשוב כנקמת דם ללא מס הולם. בצפון אלבניה, רחוק מעיר הבירה ומ"קידמה", מערכת חוקים הנקראת "קנון", שנכתבה במאה ה-15, מסדירה את כל תהליך הרציחות ורציחות הנגד, את ההתנהגות לפני במהלך ואחרי הרצח. ונראה כאילו כל החיים הם בשליטת המוות האלים, ומובילים אליו. נשים אינם משתתפות בנקמת דם (אם להוציא מכלל זה את העובדה שהן רעיות, אמהות, אחיות, דודות וסבתות של הגברים המשתתפים).
הספר מרתק בזרותו, כתוב בצורה סיפורית ואף פיוטית. נקמת הדם והמנהגים הקשורים בה היא הגיבורה העיקרית של הספר הזה. גיבורו של קאדרה חושב רבות על נקמת הדם שנאלץ לבצע ללא קשר אמיתי אליה, אבל אינו מעלה כלל על הדעת אפשרות להתנגד. יש בסיפור גם סופר צעיר וכלתו מעיר הבירה הנמצאים במקום לרגל ירח הדבש שלהם ומדגימים את הפער בין העיר המודרנית, לכאורה, לבין איזור הכפר המסורתי שהדם שולט בו ומדגימים גם שהפער בין המסורתי למודרני קטן בהרבה ממה שהם חושבים.
קאדרה האלבני היה מועמד קבוע לפרס נובל לספרות, זכרונו לברכה, (שנטה בקביעות לטובת סופרים ממדינות עולם שלישי). מבחינתי התרגום מאלבנית של רמי סערי שאף הוסיף אחרית דבר, מעורר השתאות יותר מהמועמדות הזו, במיוחד אחרי סקירת השפות מהן תרגם: קטלנית, פינית, יוונית, ספרדית, פורטוגזית, טורקית, אסטונית, הונגרית ואלבנית. רק להגיד "דנה קמה" בכל השפות האלה היה לוקח לי שנות חיים – או יותר – ללמוד, שלא לדבר על הבנה ותרגום טקסטים מורכבים כמו הספר הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
