איזה כיף להחמיא לספר ביכורים ישראלי חדש. הוא כתוב נהדר, הוא עוסק בצורה מקורית בנושא מאוד אקטואלי שמשום מה לא נכתבו הרבה ספרים אודותיו – השתלטות הרשתות החברתיות על חיינו (זכור לי רק "ליידי לייק" של יובל אמברמוביץ), יש בו הומור עצמי (משפחתה לחוצת החתונה של הגיבורה תורמת לזה הרבה) משולב בדרמה מהחיים, סיפורה של גליה, שמובא בגוף ראשון. זהו סיפורה של פקידה אפרורית שחייה שגרתיים ולא ממש מעניינים – או יותר נכון ממש לא מעניינים. גליה מוצאת נחמה ברשת החברתית, שם היא זוכה לפופולריות רבה, לחיי זוהר וירטואליים ולים של לייקים. בשלב מסוים היא מעלה לרשת פוסט מחאה שגליה עצמה מגדירה אותו כ"סטטוס אווילי שנכתב בפיזור דעת מבלי לחשוב על השלכותיו", פוסט שהופך לוויראלי ולגל מחאה ענק בעניין יוקר מחירי מוצרי הקוסמטיקה. מכאן ואילך "הרכבת יצאה מהתחנה וכעת כבר טסה למחוזותיה הווירטואליים, בלי שתהיה לי כל דרך לעצור אותה". העלילה מתקדמת בקצב מהיר והיא מעניינת מאוד, אין רגע דל, וכצפוי בסופו של דבר נפלאות הרשת החברתית מתגלות במערומיהן – "חמשת אלפים חברים – בחנתי את המספר שמולי באדישות. בימים כתיקונם בשורה שכזו היתה משמחת אותי, אך כעת לא עניינה אותי. תחושת ריקנות השתלטה על לבי."
בהמשך מגיע משפט מחץ אחד שמוכיח כמה שהמלך הוא ערום : "יש לי אלפי חברים, חשבתי, ומתוכם אין אפילו חבר אחד שיטרח לבקר אותי עכשיו או אפילו יטלפן וישאל לשלומי. כל אלה קיימים במרחב הווירטואלי, מציצים לעתים רחוקות לחיי האמיתיים כדי להגיד שלום וחוזרים לחיקו החם של הפייסבוק, ממירים את החיבה הישנה בלייק מכני וסתמי, ואת אמירת המילה הטובה בכתיבת תגובה חנפנית."
לאחר קריאת הספר לא יכולתי שלא לחשוב על האתר שלנו. סימניה היא לא בדיוק רשת חברתית,אבל המרחב הווירטואלי שבו היא מתקיימת והקשרים החברתיים שנוצרים כאן בין החברים בהחלט עושה את סימניה רלוונטית לנושא. אני חושבת שיחסית לאותן רשתות חברתיות קרות ומנוכרות,סימניה בהחלט מהווה אי קטן של שפיות – גם מבחינת התוכן – העיסוק בספרים, וגם מבחינה חברתית. הספר המצוין הזה ממחיש זאת טוב מאוד.
ואגב, המחירים של מוצרי הקוסמטיקה באמת בשמיים...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
