ביקורת ספרותית על חטופה מאת צ'רלי דונלי
ספר מעולה

---

תמיד כדאי לנסות דברים חדשים! אני עומדת לכתוב כאן לא סתם ביקורת, אלא שכתוב במילים שלי של אחד הקטעים האהובים עליי. (זה בכלל לא כתוב כך בספר וזה לא מכיל ספויילרים. האמינו לי) אזז.. תופים תופים תופים:

חריקות הנדנדה שאני עליה רעמו על רקע הדממה המוחלטת שבגן השעשועים הנטוש. האור היחידי במקום הוא האור הבוקע מהירח הנעוץ גבוה בשמיים הקודרים. הרעש היחידי הוא צרצור הצרצרים המתחבאים בשיחים שסביבי.
איני יודעת מה הלילה צופן בחובו אבל העובדה שעומד להיות מלהיב או מטורף כבר ידועה לי. אולי תופתעו מכך שלא היה גרם של פחד בלבי אבל זו האמת. אני נערה המכורה לריגושים ויש היגדירו זאת כנערה טיפשה.
אולי תתהו למה לא חשדתי בדבר כאשר האלמוני הגיח לפתע מהחשכה ושאל בגבות עבותות, מורמות בקשת מעל עיניים כהות ונאות, אם ראיתי את כלבו אשר אבד לו. עניתי בקול המפתה ביותר שיכלתי להפיק שלא ראיתי אף כלב בסביבה אבל שאשמח לעזור לו לחפש.
באותו רגע הבזיק חיוכו העקמומי ומתוכו המשפט שהבהיר לי הכל "את, לבדך, בשעה הזאת, עם החצאית הקצרה הזאת, הם עזרה מספיקה בהחלט בשבילי"
ואז המהירות של השתלשלות העניינים, המכה של פניי בבטון המדרכה הקשה, טעם הדם בפי, המשקל העצום של גבר המרתק אותי לקרקע והבנדנה המחוספסת שנכרכה בחוזקה סביב עיניי, גרמו ללבי להחסיר כמה פעימות.

אם הגעתם עד כאן, כדאי לכם לקרוא ;)

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על חטופה