מטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
