מצאתי אותו לאחרונה בבית החדש ברמת גן, ראיתי שאחותי קראה אותו החלטתי לנסות. ההתחלה שלו קצת משונה אני חייבת לציין חשבתי שאני קוראת סוג של יומן אירוטי. הוא מתחיל בפתיחה של מדריך לשוברות לבבות באינטרנט שיסמין מתחילה לקרוא בו, כי נשבר לה הלב מאיזה בחור, היא לא יודעת מה הולך להיות בעקבות המדריך הזה, היא חושבת משום מה שהמדריך האינטרנטי קשור אליה. היא מהגרת לארה''ב אחרי שהותה בישראל לומדת בקול'ג האמריקאי
היא יוצאת עם כמה בחורים במקביל היא מתחילה יחסים עם החבר הכי טוב שלה בהתחלה הוא נחשב ליזיז, בהמשך היא רודפת אחרי בחור חתיך מהקול'ג מויומינג היא מגלה תגליות חדשות, בוא נאמר שזה ספר מאוד בינוני סוג של ספר טיסה רומנטי להשכיח לב שבור קראתי, היה חמוד היו כמה עצות שלקחתי.
תמיד להשיג לך כמה בחורים במקביל, לא להיות מטפלת ולהיות נאמנה לעצמך מנסה ללכת דרך העצות האלה ככה שהלב שלי עדיין שבור.

זהו סיפור על החיפוש אחר אהבה, על מערכות יחסים בין אימהות לבנותיהן ובין נשים וגברים.
נהניתי מאד מהקריאה, הספר משלב מתח לכל אורכו. ממליצה בחום!
יסמין גרה בניו-יורק עם אמה. היא שירתה בצבא שנתיים, שם ניהלה רומן עם קצין "שובר לבבות", אגואיסט ונצלן. שבורת לב מאותו רומן, היא החליטה לעזוב את ישראל ולטוס לאמה כדי לשקם את לבה ולהתחיל חיים חדשים.
יסמין מתכננת ללמוד באוניברסיטה. יש לה כמה חברות נפש והיא מבלה איתן המון. ביום הראשון ללימודים, היא מכירה בחור חתיך ומתאהבת. אבל לא נראה שהוא בעניין של מערכת יחסים איתה. היא מתכננת לכבוש את לבו.
בדיוק באותו זמן, היא נתקלת בבלוג "המדריך לשוברת הלבבות" שחברותיה המליצו לה עליו ומהיום מתנהלת לפיו. הבלוג מלמד את הנשים כיצד להפוך לשוברות לבבות במקום להיות אלו ששוברים להן את הלב.
יסמין מכירה מספר בחורים במקביל, במסיבות, בברים, ומגלה שכל פעם שמשהו קורה לה, בבלוג נכתב חוק חדש שמדבר אליה. היא מתחילה לחשוד שמישהו עוקב אחריה. היא מתייעצת עם חברותיה וביחד הם מתכננות תוכנית כדי לגלות את בעל הבלוג.
ליסמין יש ידיד כבר הרבה שנים, דייויד, הוא מובן מאליו עבורה והיא קוראת לו להיות לצידה וכמובן שהוא מייד מתייצב. הוא תומך בה בתסבוכת שאליה נקלעה ומסכנת את חייה.
הבלוג מציע לכל אחת למצוא "יזיז נפש", יסמין מנסה להפוך את דיוויד לכזה.
התחברתי מאד לסיפור. גם לי היה ידיד נפש (עם דגש על "ידיד" ולא "יזיז") במשך כמה שנים ורק כאשר היתה לו חברה, הבנתי שבעצם אני אוהבת אותו ומאז אנחנו ארבע שנים בזוגיות מאושרת.
לפעמים האהבה האמיתית נמצאת מתחת לאף שלנו, רק שאנחנו צריכים זמן להבין ולהפנים זאת.
התאהבות זה דבר אחד ואהבה זה דבר אחר.
האם גם יסמין תזכה לאהבה? האם דיוויד הוא האחד שלה? או המליונר העשיר והחתיך שעושה לה פרפרים בבטן?
מי עוקב אחריה ולמה? מי הוא כותב הבלוג?
כשיסמין תגלה מיהו כותב הבלוג, הגילוי יפתיע אותה מאד ויגרום למשבר גדול בחייה שבעקבותיו היא תיקח פסק זמן לחשוב ותצא מחוזקת ועם תובנות חדשות לגבי חייה. כי כמו שהבלוג מצהיר: החיים לא פשוטים, "החיים הם מלחמה".

לא אגלה יותר, תקראו את הספר, כדאי לכם!

מה קרה לך אורלי?
ציפיתי לספר חמוד וזורם וכל כך התבדיתי..
סגנון הכתיבה נמוך נמוך נמוך... העלילה צפויה מדי, הדמויות נבובות וההצהרות הדרמטיות בתום כל פרק משלות את הקורא שוב ושוב שהנה - עכשיו הספר באמת מתחיל ויהיה ראוי לזמן שמקדישים לקריאתו.
כאמור - משלים את הקורא. בלבד. שום דבר לא באמת קורה בפרק הבא שמצדיק הצהרות בומבסטיות כאלו.
בקיצור - צר לי אורלי אבל אין לי שום אפשרות להמליץ על הספר שלך בלי לעשות שקר גדול בנפשי. ספר רע מאוד.

מה אני אגיד לכם? כקורא נלהב של מותחנים בסגנון של הרלן קובן, לא תכננתי לקרוא את הספר הזה בכלל. למרות שקראתי כמה מותחנים מעולים של אורלי קראוס ויינר (ביניהם התרוממות ונחיתת חירום הזכורים מאד לטוב). מה לי ולספר שמופיעה על הכריכה תמונה של בחורה בשמלה אדומה ועוד עם שם כמו "המדריך לשוברות הלבבות". אבל המוכר המליץ עליו כמתנה לחברה שלי בוולנטיינ'ס דיי, אז קניתי אותו ביום שישי במטרה להחביא אותו ממנה עד יום האהבה. רק מה קרה? היא נסעה עם חברות לסופ"ש בצפון, ואני נשארתי לבד בבית עם הספר. אז התחלתי לקרוא מתוך סקרנות, ומצאתי את עצמי מרותק אליו במשך כל השבת. ספר מותח, שנון ומצחיק ואפילו קצת מרגש (מותר להודות בזה כשאתה כותב בשם בדוי). מומלץ גם לגברים קודם כל בגלל סיפור המתח וגם כדי להבין איך להתמודד עם נשים מסוגה של יסמין הגיבורה, אחרי שיישמה את החוקים של המדריך והפכה לבחורה מהסוג שכל גבר היה רוצה לידו. אפילו לחברה שלי (שהיא ממש שווה - לפחות מתנה בחג האהבה) אני אמליץ ליישם כמה חוקים (לא את כולם - חסר לה שתמצא לעצמה יזיז נפש). בקיצור: כל הכבוד לאורלי קראוס ויינר!!!

אני ממש לא אהבתי את הספר הזה.
ניסיתי לסיים אותו, ולא הצלחתי.
אולי זה כי ציפיתי מהספר הזה למשהו שהוא פשוט לא יכל לתת לי.

שנאתי את הדמות הראשית, שנאתי את המחשבות שלה, המחשבות שלה כל כך מטומטמות, היא מעצבנת.
הדמויות כולן - שטחיות בצורה מזעזעת, מכירים את זה שאתם קוראים ספר והדמויות מתעוררות לחיים ?
זה לא קורה פה.
ליסמין (הדמות הראשית) יש 3 חברות ואני בקושי מצליחה להבדיל בניהן.
אני יודעת בדיוק דבר אחד על כל אחת מהן כי משום מה - נראה שהן לא חשובות מספיק כדי שיהיה להן יותר מתכונה אחת בולטת.
מרשה - היא העשירה והמנהיגה זאת שכולם מקשיבים לה.
גייל - תינוקת בכיינית.
דפני - חסרת אחריות.
זה כל מה שאני יודעת עליהן - כי זה כל מה שיש.
אני אפילו לא בטוחה איך הן ניראות !!
הן פשוט אותו דבר מבחינתי.

יש לציין שקראתי 200 עמודים שלמים מהספר הזה...אפילו 240.
הוא פשוט...מזעזע, אני מצטערת זה אחד הספרים הכי גרועים שקראתי בחיי.
הסיבה שאני כל כך קיצונית בהרגשה שלי כלפי הספר הזה היא שעשיתי טעות נוראית.
הטעות הייתה שעצרתי באמצע ואז אחרי תקופה החלטתי לתת לו עוד צ'אנס ולהתחיל לקרוא מחדש.
ואז זה קרה, פיתחתי תיעוב עמוק לדמות הראשית, המחשבות שלה פשוט כל כך מעצבנות והיא חושבת שהיקום סובב סביבה, זה כמעט כאילו שהיא טיפה מודעת לזה שהיא דמות מתוך ספר - היא פשוט חושבת שהכל מגיע לה ושהיא כל כך מעניינת - והיא פאקינג לא.
אין בה שום דבר מעניין.

בהתחלה, חשבתי שאולי אני מגזימה...שאולי אני הבעיה...אבל אני לא !!
זאת היא !
היא קוראת בלוג שאומר לה בפירוש לא להתאהב בנסיכים אידיוטים ובמקום לקחת את העצות של הבלוג הזה היא מנסה להשתמש בו כדי לגרום למישהו שהיא בכלל לא מכירה להתאהב בה !!
ובחיי שזה קורה איך שהיא רואה אותו !
אין בבחור שום דבר מעניין, הוא סתם נצלן ומגעיל, אבל היא התאהבה בו במבט ראשון והחליטה שהיא תכבוש אותו ותגרום לו לשכוח מהאקסית.
אני מניחה שאני פשוט כל כך ההפך ממנה שזה מגעיל אותי.
דמות שכל מבוקשה היא בחור יפה שיעמוד לצידה...אני פשוט לא מתחברת אליה.

עכשיו ברור שהסיפור הזה עושה פנייה לכיוון המתח והמסתורין.
אבל...זה פשוט לא מעניין אותי בשיט. למה ?, כי לא אכפת לי מהדמויות בכלל.
מצידי שירו לכולם בראש.

הדבר הכי חשוב עבורי בספר זה שיהיה אכפת לי או שלפחות אני אתחבר איכשהו לדמויות.
אבל לא הצלחתי...וזה הפך את כל הדיאלוגים בין הדמויות השיטחיות לעינוי.
פעם ראשונה שקראתי ספר ורציתי להגיד לדמויות, " תפסיקו לדבר ותגיעו לעיקר, אתן חופרות".

זה היה עינוי.
אני לא חושבת שיש בן אדם ביקום כולו ששונא את הספר הזה יותר ממני.
ואם יש...
אני משתתפת בצערך.
זה בטח היה לך קשה !!
אני יודעת שלי זה היה קשה.
הספר הזה שבר את רוחי.
הוא גרם לי לוותר, ולמרות שרציתי כל כך לסיים אותו ולגלות מי לעזאזל כותב את הבלוג הזה ואיך הוא קשור לדמות הראשית...זה היה בלתי אפשרי.

2 כוכבים, וזה לגמרי בחסד.
אני רוצה להביא לזה כוכב אחד, אבל הראש שלי אומר שמגיע לספר הזה 2 כוכבים.

קרה לכם פעם, שפייסבוק העלה לכם פרסומת למשהו שבדיוק דיברתם עליו? ואז התחלתם לדבר על כל מיני תיאוריות בקשר לפרטיות ועל כך שמצותתים לנו? מן הסתם שכחתם מזה אחרי דקה. אבל מה אם הייתם מרגישים שמצותתים באופן ספציפי אליכם, ומסיבות שאין להן הצדקה שיווקית ורצון למכור לכם משהו כזה או אחר?
אז זה בערך מה שקורה ליסמין גיבורת הסיפור, כשהיא נתקלת בבלוג שנראה יותר מדי מוזר בנכונותו לחייה אבל גם משפר לה את החיים.
ספר ממש כיפי וקליל שכמעט לא יכולתי להניחו מהיד,
אם כי היו כמה דברים שקצת הפריעו לי - כשהגיבורה מדברת על שירותה הצבאי, שלפי הסיפור התרחש רק לפני כשבע שנים (משמע שהיא משתייכת לגילאים הכי צעירים של דור ה-Y) אופן הסיפור דומה לפעמים לדוד שמספר על הפלמ"ח או משהו כזה, וגם לא יכולתי להתעלם מהביטויים שמיוחסים לה ולחברותיה הצעירות, כמו "שנות דור" ו"אמרות כנף". תראו לי מישהי בת עשרים ומשהו שמשתמשת בביטויים האלה שלא כחלק מלימוד לפסיכומטרי.

אחד הדברים שהכי עוררו את חשדי שיסמין מתיימרת להיות מאלה שמציינים "אוקיי בומר" אבל היא עצמה לא פחות בומרית הוא שהיא קראה למה שנקרא היום כוורת, לשעבר שק"ל, לשעבר שק"ם - שקמית.
בדקתי את זה האמת כי זכרתי שאפילו בתקופתי המרוחקת כשהייתי בצבא ב-2008 לא השתמשו בכלל במילה שקמית וזה נשמע לי ארכאי..
מסתבר שחברת השק"ם סיימה את המכרז עם צה"ל ב-2002, והשם שק"ם נשאר בבעלותה (שק"ם אלקטריק וכו').
זה גם קצת היה מציק שכל הניסיון לשייך את יסמין לדור שהיא כביכול משתייכת אליו זה אמצעים טכניים. במקום להגיש למישהו סיכום ביד היא שלחה בווטסאפ, במקום לברר בדרכים אחרות מה קורה עם אנשים זה קרה בפייסבוק. זה צמצום קצת שטחי לדורות ה-Y וה-Z.
האמת שנתקלתי בצמצום הזה בעיקר בספרי ילדים ונוער, של לכתוב עלילה כמו שהיה בתקופתך כסופר מבוגר, אבל להוסיף איזו מילה על אינסטגרם או על זמרים שהם כביכול מעריצים, ולא להבין שהתרבות לגמרי אחרת.

ממליצה בחום לסופרים - תכתבו על תרבות שאתם מבינים בה. כי חוץ מהדברים האלה הספר היה מקסים.

ממליצה.

הסיבה היחידה שנתתי ציון של 2 כוכבים לספר הזה, הוא רק בגלל אמיתות החיים שרשומות בסוף הספר, שכביכול רושמות את כל עיקרי הבלוג.
את הספר קראתי רק כי הוא נמסר לי בחינם והעטיפה די נראית מכניסה.
קראתי אותו מיד אחרי "התרוממות" ומיד הבחנתי בקו עלילתי מאוד דומה מבחינת תבנית ודמויות. לכן מומלץ לקרוא אותו כראשון בספרייה של אורלי, אחרת מהר מאוד משתעממים.
כל העלילה עם הסמים לא אמינה וכלל לא מעובה כמו שצריך. כאילו נועדה לתת איזשהו עוד עלילת פשע/מתח צדדית לסיפור כדי שייכנס לקטגוריה של ספרי מתח. אם תוריד אותו תראה שכל הספר נשאר אותו הדבר.
גם כאן כמו בשאר ספרייה של אורלי, ישנם הגזמות בטירוף שמשדרות חוסר אמינות. יסמין הגיבורה שבתור בחורה שסבלה טראומה מאיזה קצין בצבא, מגיעה לארה"ב וכך בקלות קופצים אחריה גברים חתיכים יפים ועשירים. בינהם שיא ההגזמה היה הבחור בראד (מילארדר). בתגובה לכמות הגברים שנוחתת עליה, בשיא המהירות, היא קופצת למיטה עם כל אחד. חבל שהסופרת לא חשבה דקה לפני שכתבה, ואולי הייתה מדברת עם אחת שחוותה טראומה אמיתית ואולי הייתה מבינה שצריך להמעיט בכמות הגברים ולהראות הדרגטיות בכניסה שלה לעולם הגברים. במיוחד לבחורה שחוות טראומה רצינית שזאת הסיבה בעצם לכל הספר הזה.
ישנה הרגשה כזאת מתוך הבלוג הזה של הכל מגיע לי. גיבורת הספר לא צריכה לעשות כלום ורק לנצל את יזיז הנפש שלה. אל תתאמצי על זה וכולי והכל יגיע אלייך בסוף.
אחד הדברים שאותי אישית, בתור אחד שחי בארה"ב כמה שנים די עצבן, הוא הצורה שבה היא כותבת על החיים בארה"ב. לא ברור מדוע היא הכניסה את העלילה למדינה שאין לה באמת מושג מהי המנטליות שם ואיך באמת מתנהגים שם. כי כפי שהיא כתבה, סגנון החיים וצורת הדיבור מתאימה יותר לחברה הישראלית. אז אלוהים יודע למה מלכתחילה לספח את העלילה לשם.
השטחיות של הדמויות וגם של הדמות הראשית מוצגת בצורה בוטה וגלויה ומורידה מערך הסיפור. כל מה שמעניין את הדמויות זה קניות ובזבוזים והנאות. במיוחד התאכזבתי מכך שאם הדמות הראשית לומדת פסיכולוגיה היא אמורה להיות מתוארת ומצויירת בצורה יותר מעמיקה, הרבה מעבר לדמות הבנאלית והתמימה שהסופרת מציגה פה.
לסיכום רצוי שיקטרגו את הספר הזה לבני נוער. העלילה, הדמויות וחלומותיהם הכמוסים יתאימו כמו כפפה ליד, לחיים ולרמה של גיל הנעורים.

בסוף נכנעתי לכריכה המהממת... וזה כל מה שיש לו להציע.‬‎

המדריך לשוברות הלבבות, מאת אורלי קראוס ויינר המעוטרת בשלל ספרים שהפכו לרבי מכר, סובב סביב יסמין: חיילת משוחררת שעוברת לניו-יורק במטרה לנסות ולשכוח רומן עם קצין ששבר את לבה לחתיכות. היא מנסה להתרכז בדברים החשובים, כמו הלימודים והחברות, עד שחברה מציעה לה לקרוא בלוג שנקרא "המדריך לשוברות הלבבות", שאמור לעזור ליסמין להפוך מבחורה אומללה ושבורת לב, לשוברת לבבות סדרתית שמסוגלת לתפוס כל בחור אפשרי. יסמין עוקבת אחרי הבלוג, ונחרדת לגלות שהוא כאילו נתפר עבור חייה שלה, ומתחילה לחשוד שמישהו עוקב אחריה, ואולי אפילו כותב את הבלוג הזה במיוחד עבורה.

אני בדרך כלל לא נוטה לקרוא ספרים שיש בהם רומנטיקה מסוג זה. פשוט לא מושך אותי. אבל הרבה באז מסביב לספר הכניע אותי, והתחלתי לקרוא. אתחיל מכך, שלא נהנתי מהספר. העלילה, לטעמי, מאוד מאכילה את הקורא בכפית, מלאה בתיאורים דלים ושטחיים של האירועים המתרחשים, והמהירות שבה הם מתרחשים גם היא תמוהה ולא מוסיפה לאמינותם. חוק חשוב בכתיבה: שואו, דונט טל. לצערי, הרגשתי שהספר מנסה להגיע כמה שיותר מהר לסוף של עצמו, וחסך ממני תיאורים, שאולי היו גורמים לאירועים להרגיש מעט יותר אמיתיים. ברגעים שהרגשתי שאני אמורה להתרגש, או להיות מופתעת, פשוט לא הצלחתי. העלילה מרגישה חפוזה מאוד, ומלאה אירועים חסרי הסבר.

בנוסף, אי אפשר שלא לדבר על יסמין. הרגשתי שהבלוג הזה, שלכאורה נכתב במיוחד עבור הגיבורה, לא עוזר לה להגשים שום מטרות. כלומר, אם הסיפור מציג בלוג שאמור לעזור לה - אז למה היא עושה הכל ההפך? יש שיטענו כי היא אכן עוקבת אחרי חוקי הבלוג, אולם אני לא השתכנעתי מכך כלל. היא מופתעת מהם, חושבת עליהם, בוהה בהם בעיניים גדולות... אך לבסוף פועלת מתוך אינטואיציה וממשיכה "לטעות" לכאורה. אולי כי היא מתנהגת עדיין כמו ילדה שרק השתחררה מהצבא? ההתנהגות של הגיבורה לכל אורך הסיפור מאוד הפריעה לי, ואני לא יודעת אם היתה זו כוונתה של הסופרת... אבל לבלות ספר שלם בלצאת עם בחורים, לשכב איתם, לשתות המון אלכוהול, ולהתנהג כל פעם כאילו היא מופתעת מהתוצאות של המעשים שלה... היא הרגישה לי טיפשה מדי מכדי לככב בפרוטגוניסטית בסיפור - שבו אני לכאורה אמורה להתחבר אליה ולהבין אותה. מה גם, שחוסר הקסם האישי של הדמות הראשית, פשוט גורע עוד מהעלילה הגם-ככה רעועה. הכל מרגיש חסר פואנטה.

יתר על כן - למרות הניסיון לשווק את הספר כמן מותחן-רומנטי... לא הרגשתי מתוחה או מופתעת בשום סיטואציה. ניחשתי בערך מן ההתחלה את הסוף של הספר, שהיה צפוי ביותר ונדוש ביותר, והכתיבה הפזיזה וחסרת החן פשוט הוציאה ממנו את האפשרות לרגש.

לבסוף, הנושא שהכי הפריע לי בספר הזה, וזה הנושא שלו. הניסיון לשכנע בחורות, דרך דמות יפה-טיפשה, שבמשך ספר שלם לא עושה כלום מלבד לחשוב על בחורים, לשכב עם בחורים, לבכות על בחורים, לדבר על בחורים, לחלום על בחורים. ולשחק משחקים כדי להשיג בחורים: שזו הדרך. אני יודעת... אין לי ספר שהספר הזה משתדל שלא לשמש באמת כמדריך שכזה. אבל זה מה שהוא עושה בפועל. המספור של החוקים והפירוט עליהם, והעובדה שניתן למצוא עם סיום הספר רשימה מלאה שלהם.. גורם לי לקוות שבנות לא ינסו לעקוב אחרי החוקים האלו. ואני לחלוטין חושבת שספר שמנסה לחנך נשים לחשוב באופן כזה על עצמן, ועל גברים, הוא ספר בעייתי. ספר ששם את הגבר במרכז חייה של אישה, ואת המשחק הזה בין השגתו ובין הדרך המבישה הזו בכדי להשיגו בדרך ה"נכונה"... לקטלג גברים ומערכות היחסים איתך על מנת להגיע לאיזו מטרה (גבר) עילאית... אשתמש במילה "גועל", כי זו היתה התחושה העיקרית שמילאה אותי.

אז אחרי שהובטח לי ספר מותח, מרגש, משעשע ורומנטי: הנה הסיכום. עלילה שטוחה, סגנון כתיבה דל ונמהר שלא משאיר טעם לעוד, דמות ראשית טיפשה ולא שואפת ליותר מכך, ורעיון מרכזי מביך, מבייש ועתיק-יומין, שאוי-ואבוי לו שיכנס לראשן של אלו הקוראות את הספר. לא ממליצה לקרוא אותו, במיוחד לא לפמניסטיות מביננו.

לעוד ביקורות או המלצות שלי, אשמח אם תבקרו אותי כאן: https://determinreader.wordpress.com/

עד עכשיו קראתי רק את הרומנים ההיסטוריים של אורלי קראוס ויינר, אבל הכריכה העליזה והמעט דרמטית קרצה לי והחלטתי לנסות. גילוי נאות, אני ממש לא חובבת ז'אנר הצ'ק ליט כמו גם המותחנים הרומנטיים והאמנתי שייקח לי הרבה זמן לצלוח את הספר, אם בכלל. להפתעתי, מצאתי את עצמי נשאבת לעלילה (אולי בגלל הסגנון השנון והאינטליגנטי) שהפכה מרתקת מדף לדף ולדמותה החמודה והקלילה אך מורכבת של הגיבורה יסמין (למרות שאני מבוגרת ממנה ביותר מעשור). ביחד אתה נדהמתי לגלות מי עומד מאחורי הבלוג, והרגשתי בדיוק כמוהה שחטפתי אגרוף בבטן. סיימתי את הספר במוצ"ש ועד היום אני ממשיכה לחשוב מה אני הייתי עושה במקומה אם הייתי מגלה דבר כזה. מומלץ בחום לכל הנשים מגיל 16 עד 160 וגם לגברים שמחפשים קצת מתח קליל ובעיקר לדעת יותר על נשים.