בסוף נכנעתי לכריכה המהממת... וזה כל מה שיש לו להציע.
המדריך לשוברות הלבבות, מאת אורלי קראוס ויינר המעוטרת בשלל ספרים שהפכו לרבי מכר, סובב סביב יסמין: חיילת משוחררת שעוברת לניו-יורק במטרה לנסות ולשכוח רומן עם קצין ששבר את לבה לחתיכות. היא מנסה להתרכז בדברים החשובים, כמו הלימודים והחברות, עד שחברה מציעה לה לקרוא בלוג שנקרא "המדריך לשוברות הלבבות", שאמור לעזור ליסמין להפוך מבחורה אומללה ושבורת לב, לשוברת לבבות סדרתית שמסוגלת לתפוס כל בחור אפשרי. יסמין עוקבת אחרי הבלוג, ונחרדת לגלות שהוא כאילו נתפר עבור חייה שלה, ומתחילה לחשוד שמישהו עוקב אחריה, ואולי אפילו כותב את הבלוג הזה במיוחד עבורה.
אני בדרך כלל לא נוטה לקרוא ספרים שיש בהם רומנטיקה מסוג זה. פשוט לא מושך אותי. אבל הרבה באז מסביב לספר הכניע אותי, והתחלתי לקרוא. אתחיל מכך, שלא נהנתי מהספר. העלילה, לטעמי, מאוד מאכילה את הקורא בכפית, מלאה בתיאורים דלים ושטחיים של האירועים המתרחשים, והמהירות שבה הם מתרחשים גם היא תמוהה ולא מוסיפה לאמינותם. חוק חשוב בכתיבה: שואו, דונט טל. לצערי, הרגשתי שהספר מנסה להגיע כמה שיותר מהר לסוף של עצמו, וחסך ממני תיאורים, שאולי היו גורמים לאירועים להרגיש מעט יותר אמיתיים. ברגעים שהרגשתי שאני אמורה להתרגש, או להיות מופתעת, פשוט לא הצלחתי. העלילה מרגישה חפוזה מאוד, ומלאה אירועים חסרי הסבר.
בנוסף, אי אפשר שלא לדבר על יסמין. הרגשתי שהבלוג הזה, שלכאורה נכתב במיוחד עבור הגיבורה, לא עוזר לה להגשים שום מטרות. כלומר, אם הסיפור מציג בלוג שאמור לעזור לה - אז למה היא עושה הכל ההפך? יש שיטענו כי היא אכן עוקבת אחרי חוקי הבלוג, אולם אני לא השתכנעתי מכך כלל. היא מופתעת מהם, חושבת עליהם, בוהה בהם בעיניים גדולות... אך לבסוף פועלת מתוך אינטואיציה וממשיכה "לטעות" לכאורה. אולי כי היא מתנהגת עדיין כמו ילדה שרק השתחררה מהצבא? ההתנהגות של הגיבורה לכל אורך הסיפור מאוד הפריעה לי, ואני לא יודעת אם היתה זו כוונתה של הסופרת... אבל לבלות ספר שלם בלצאת עם בחורים, לשכב איתם, לשתות המון אלכוהול, ולהתנהג כל פעם כאילו היא מופתעת מהתוצאות של המעשים שלה... היא הרגישה לי טיפשה מדי מכדי לככב בפרוטגוניסטית בסיפור - שבו אני לכאורה אמורה להתחבר אליה ולהבין אותה. מה גם, שחוסר הקסם האישי של הדמות הראשית, פשוט גורע עוד מהעלילה הגם-ככה רעועה. הכל מרגיש חסר פואנטה.
יתר על כן - למרות הניסיון לשווק את הספר כמן מותחן-רומנטי... לא הרגשתי מתוחה או מופתעת בשום סיטואציה. ניחשתי בערך מן ההתחלה את הסוף של הספר, שהיה צפוי ביותר ונדוש ביותר, והכתיבה הפזיזה וחסרת החן פשוט הוציאה ממנו את האפשרות לרגש.
לבסוף, הנושא שהכי הפריע לי בספר הזה, וזה הנושא שלו. הניסיון לשכנע בחורות, דרך דמות יפה-טיפשה, שבמשך ספר שלם לא עושה כלום מלבד לחשוב על בחורים, לשכב עם בחורים, לבכות על בחורים, לדבר על בחורים, לחלום על בחורים. ולשחק משחקים כדי להשיג בחורים: שזו הדרך. אני יודעת... אין לי ספר שהספר הזה משתדל שלא לשמש באמת כמדריך שכזה. אבל זה מה שהוא עושה בפועל. המספור של החוקים והפירוט עליהם, והעובדה שניתן למצוא עם סיום הספר רשימה מלאה שלהם.. גורם לי לקוות שבנות לא ינסו לעקוב אחרי החוקים האלו. ואני לחלוטין חושבת שספר שמנסה לחנך נשים לחשוב באופן כזה על עצמן, ועל גברים, הוא ספר בעייתי. ספר ששם את הגבר במרכז חייה של אישה, ואת המשחק הזה בין השגתו ובין הדרך המבישה הזו בכדי להשיגו בדרך ה"נכונה"... לקטלג גברים ומערכות היחסים איתך על מנת להגיע לאיזו מטרה (גבר) עילאית... אשתמש במילה "גועל", כי זו היתה התחושה העיקרית שמילאה אותי.
אז אחרי שהובטח לי ספר מותח, מרגש, משעשע ורומנטי: הנה הסיכום. עלילה שטוחה, סגנון כתיבה דל ונמהר שלא משאיר טעם לעוד, דמות ראשית טיפשה ולא שואפת ליותר מכך, ורעיון מרכזי מביך, מבייש ועתיק-יומין, שאוי-ואבוי לו שיכנס לראשן של אלו הקוראות את הספר. לא ממליצה לקרוא אותו, במיוחד לא לפמניסטיות מביננו.
לעוד ביקורות או המלצות שלי, אשמח אם תבקרו אותי כאן: https://determinreader.wordpress.com/
