#
אל תתנו לעיצוב הכריכה ולשם הספר לבלבל אותכם. הספר הזה אינו מותחן. רחוק מאד מזה. הוא מתאר מצב בו אנשים שבויים בתוך תפיסה של סכנה, בוחנים את המצב בו הם נמצאים כשעיניהם עיוורות למה שקורה, ורואים מציאות המתקיימת בעיקר בדמיונם וכפועל יוצא בוחרים בפתרונות הזויים.

הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי אחד רנדולף. הוא ארכיטקט די מצליח, נשוי לאשה יפה שויתרה, לא בשמחה, על הקריירה שלה במחקר רפואי, כדי לגדל את שני ילדיהם היפים. המשפחה מתגוררת בדירה יפה בבניין לשימור בברלין. ממש גג העולם. כמובן מה שרואים מכאן לא רואים משם. ורנדולף שגדל במשפחה יותר פשוטה מהמשפחה שהקים, אינו מצליח להגיע להשלמה עם חייו. כשהוא נתקל בבעייה – יש לו שכן – הוא קופא. או רותח מכעס. או מתחיל לדמיין פתרונות. הוא שבוי בתוך מציאות מדומיינת, ללא עשייה אמיתית, ומתמכר לחרדה בלי להבחין שהיא מבוססת על השלכה והסקת מסקנות שגוייה.

לעתים נדירות יוצא לי לקרוא ספר שממחיש לי באופן כה בולט את הבדלי המנטליות בין החברה בה אני חיה לבין חברה אחרת, הבדלים המתבססים דווקא על ערכים דומים. הבורגנות הגרמנית אותה מתאר קורביופייט דומה באופן כללי לבורגנות בכל העולם המערבי. אנשים שבעים עם פריבילגיות, שחיים טוב, אוכלים טוב, אוהבים נסיעות לחו"ל, בגדים משובחים ומקפידים על מצפון חברתי. לפעמים המצפון החברתי הזה מוליך אותם לפרדוקס, אינו מאפשר להם לראות עד כמה הכיוון אליו הוא מוליך הוא עקר ונטול פיתרון.

כתוב היטב ("קצת מעייף" הגדיר אותו בצדק מי שקרא אותו לפני). תמונת הכריכה קשורה לסיפור. שם הספר, המתורגם מדוייק מגרמנית, צריך היה להיות "חרדה" , לדעתי. הספר מזכיר את הספר "פשעים" של פון שיראך – גם בסגנונו התמציתי וגם הוא מדגים היטב את המנטליות של המעמד הבינוני הגרמני ואת המצפון החברתי הגורם, יחד עם חמלה לחלשים, להגיע לאבסורד.


1/2

רנדולף הוא אדריכל החי בברלין עם משפחתו. במרתף שוכן טיבריוס שמטריד את המשפחה בלי סוף. מה שנקרא שכן מן הגהנום.
הרשויות לא עוזרות לרנדולף לטפל במטרד זה. לא אספר איך הכל יגמר. טוויסט בעלילה יהיה מעניין.
נהנתי מאוד לקרוא.

כריכת הספר בהחלט מפתחת ציפיות למותחן פסיכולוגי מרתק, וכך ניגשתי לספר.

כנראה שהייתי צריך לבחון קצת יותר לעומק את האותיות הקטנות.
אין פה ממש מותחן. בגדול הסוף מסופר כבר בפרק הראשון וכל השאר רק מנסה להסביר למה קרה מה שקרה.

פסיכולוגיה יש ויש. אפשר בהחלט להגדיר את הספר ככרוניקה פסיכולוגית, אך בטח לא כמותחן.
הספר כולו מסופר על ידי הסופר בגוף ראשון כמעין יומן אישי.

אם מהות הספר הינה לגרום לי להבין את הפחד שחווה הגיבור לאורך העלילה ולחוות את הפחד יחד איתו, כמו גם להבין למה קרה מה שקרה, הרי שהספר נחל כישלון חרוץ.
לא ממש הזדהיתי עם הגיבור ולא חשתי את הפחד שהוא מתאר. לדעתי גם המספר עצמו, לא ממש חש בפחד הזה מרמזים השזורים בין השורות.

הסיבות היחידות בגינן זכה הספר ב3 כוכבים הן הכתיבה המהוקצעת (אך לא בהכרח המרתקת) והדילמה המוסרית בה בעצם דן הספר - מה קורה כשאתה חי במדינת חוק, אך במקרה מסוים, קצרה ידו של החוק מלהגן עליך ועד כמה דקה היא הקליפה של התרבות האנושית המסתירה את האלימות החבויה בנו ומה יכול לגרום לה להתפרץ.

סך הכל מומלץ אולי רק לאלו המחפשים דיון בנושא המתואר כאן או לסטודנטים לפסיכולוגיה (וגם אז זו המלצה רפה...)

תמצאו לכם ספר יותר טוב לשקוע בו...