ביקורת ספרותית על כשניפגש שנית מאת קריסטין הרמל

---

כשהנושא הוא מלחמת העולם השנייה בדכ מדובר על הסבל שהנאצים הביאו לעולם ובפרט ליהודים. בנוסף בדכ אין או שיש אך לא ככ בבירור, הבחנה בין נאצים לגרמנים. כאן נקודת המבט היא שונה, מסופר אומנם על חייל בצבא גרמניה, אך כזה אשר לא האמין בדרכו של היטלר והתגייס רק מפני שכל צעירי גרמניה היו חייבים להתגייס. נקודת המבט שונה גם משום שהסיפור מתמקד בסבלו כגרמני שנפל בשבי ארהב. לא רבות דובר על שבויים מסוג זה. הספר שם את סיפור השבויים הללו במרכז ובכך ייחודו.

הספר מתחיל בציור מסתורי שמגיע לאמילי עיתונאית צעירה. הציור מגיע בעילום שם. אמילי מנסה לגלות מי שלח לה את הציור ומדוע נשלח הציור דווקא אליה? בעקבות ניסיון זה נחשף בפני אמילי חלק מעברה המשפחתי אליו לא הייתה מודעת כלל. תוך כדי מסע הגילוי עוברת אמילי תהליך נפשי / רגשי, בו היא לומדת לבטוח שוב באביה שנטש אותה בעודה ילדה, היא לומדת גם לבטוח שוב בגברים ולהבין שלא כולם הם מהסוג הנוטש. הדבר מביא אותה לנסות ולתקן טעות שעשתה עם בן זוגה הראשון, ניק שהיה אהבת חייה ומסתבר שאחרי כל השנים שעברו עודנו כזה.

האם תצליח אמילי לגלות את האמת אודות עברה המשפחתי?

האם תצליח לתקן את הטעות ולסלוח לעצמה?

האם תצליח להתאחד מחדש עם אהבת חייה?

קראו וגלו בעצמכם. התרגשות מובטחת.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על כשניפגש שנית